הקרח הפשיר.
נמס.
התמוסס כאילו לא היה.
הבית עומד על יסודותיו
ואני שופכת לשם עוד ועוד מלט, לחזק.
התכוננתי אליך.
ניקיתי מבחוץ ומבפנים.
צמתי מעט, שתיתי המון נוזלים.
השתדלתי להיות נקייה גם מחומרים.
מעט יין מעט ירק.
אם יכולתי הייתי מטהרת גם את האוויר.
לכבודך, אדוני.
כשאתה בא אפילו האוויר עומד
ואתה יכול לחתוך אותו באבחת כאבל.
בכל מעשיך אתה מראה לי אותך ואותי ואותנו.
התרת את כבלי, הסרת שלשלאות כבדות,
הרשית לי לעוף.
כמה גאווה יש במשפט "של מי את, זונה?"
כמה אהבה יש בחיוך למשמע "שלך אדוני"
כמה שקט נותנים הסימנים על העור.
לעשות ביד על הרצפה
כמו כלבה עלובה ומיוחמת
כי מסתכלת עליך מסתבן במקלחת
עוצרת רק כדי לשתות אותך
וחוזרת לרטוט ליד שטיחון האמבט.
משתנה בשר ודם לצד אסלת פורצלן.
כמה רוך יש בך כשאתה קורא לי כך.
לקום אליך בבוקר
כמה התגעגעתי
להעיר את אדוני בליקוקי תאווה
להיות כלי לשירותך
לספק, לענג
אותך, אדוני.
אדוני מכאיב
אדוני מנצל
אדוני משתמש
אדוני מענג
אדוני הוא בית.
ואני בבית.
