על שמיכה בפינה, מוקפת כריות ושמיכות ובובות.
על מסך הטלפון מתנגנת סידרה טיפשית מצויירת בווליום נמוך.
בל (הכלבה שלי) מאחוריי לועסת את הראש של ברונו (הג'ירפה שלה) ועושה איתי גב לגב.
אני אוהבת להתכרבל לי כך בין פיל לעכבר לפרת חד קרן.
זה נעים ומנחם ומשקיט את השדים שקמים איתי כשאני קמה משינה.
קמתי רע פעמיים בשבת.
פעם אחת בבוקר ופעם אחת כשנרדמתי אחרי ארוחת הערב.
וזה לא קשור לסביבה כמעט בכלל... אני פשוט קמה ככה לפעמים.
בבוקר זו בל שהעירה לי שדים, התינוקת..
היא בכתה בדלת החדר ורצתה לצאת לפיפי. הבכי שלה מנגן לי על ה'אימא דב'. אני ישר נהיית לחוצה ועצבנית.. ישר רצה להגן עליה ולפתור לה את הבעיות.
בערב ניסינו לישון שעה אחרי הארוחה וקמתי אחרי 3. בכיינית ומעצבנת להרגשתי.. הדב שלי טוען אחרת.
אבל לא נכנענו לרעל שפיעפע בי ופשוט המסנו אותו.
שעה מאוחר יותר כבר הייתי ספונה בין פיל לעכבר לפרת חד קרן, מול סדרה טיפשית ובל לצידי.
שתיתי יין.. עישנתי.. אכלתי אוכל טעים שהכנתי וגם ממתקים (כי איך אפשר בלי כמה נחשי גומי?)
הסופ''ש הייתי באפייה - מאפה תפוחים טבעוני מהמם ללא תוספת סוכר (יצא משהו בין פופ-טארט לפאי תפוחים של מקדונלדס) ולארוחת ערב הכנתי עוף ותפוחי אדמה בתנור, תפוחי האדמה יצאו רכים ברמת הפירה. העוף נשאר עסיסי. (יחי הטיימר)
בשישי יצאתי עם הדב שלי ועם דב ג'וניור לסרט 'מי מפחד מסנטה'
שילוב מוצלח של 'שכחו אותי בבית' ו'מת לחיות'.
סנטה הוא לוחם קשוח ומיואש. שווה צפייה😊
בסופו של יום, סוף השבוע היה מוצלח.
היו לי נחיתה שתיים, אבל יש לי גב.. כי יש לי דב.
תודה דב שלי..
