הפעם היה שמשי אצל השמש.
באתי בטוב, אחרי סופשבוע רווי. (תודה אדוני💜 תודה גורונת❤)
דיברנו על ההבדל בין נרקיסיזם לבין אהבה עצמית בריאה.
מותר לי להיות מלאה בעצמי, גאה בעצמי, לאהוב את עצמי בזכות הטוב ולמרות הרע. (ולקבל את הרע)
רצוי שאשמח בי, שארצה בי, שאהיה האני הכי אני שאני יכולה להיות.
זה בסדר שאנשים לא יאהבו אותי וזה בסדר לא לאהוב אנשים - רק לוודא ש'לא לאהוב' לא הופך ל'לשנוא' כי זה פשוט מיותר. לכל הצדדים.
הסברתי לה למה אני חושבת שאדוני מדויק לי.
היא הביעה דעה די פרווה על העיניין. לא ציפיתי ממנה אחרת. היא ניצלה את ההזדמנות לציין שבשיחת הטלפון שלנו, לפני שנפגשנו, אכן ציינתי בפניה שחשוב לי להיכנס לטיפול עם מטפל/ת שיודעת מה זה בדסמ, שאולי מטפלת באנשים מהקהילה, שלא תהיה לה דעה שלילית לכל הפחות על התחום.
גם אם יש לה חלילה דעה שלילית או שהיא אמביוולנטית לגבי זה, היא עדיין מצליחה לייעץ לי ואני לא מרגישה במילים שלה שיפוטיות בכלל.
סיפרתי לה שישבנו בבית קפה, אדוני, הגורונת ואני.
ואני והגורונת היינו במעיין סינרגיה של חיבוקים ומגע ושירותיות לאדוני והיה קסום ונעים.
ומהצד ישבו שתי נשים, שלתחושתי סביר להניח מגדירות עצמן כפמיניסטיות, ושלחו אלינו מבטים מזועזעים ונדנודי ראש.
בהרגשה שלי כל מבט צרח 'אתן יורות ברגל לכל מה שאנחנו מנסות להשיג!'
ולטעמי, אין במבטים האלה כלום. בורות בעיקר.
והסברתי לשמש על המשפט היפהפה 'הגודל שלך נמדד לפי גודל האנשים ששמים עצמם לרגליך'.
אם שתי נשים גדולות מהחיים, חכמות, אמיצות, חזקות, מוכשרות ויפות שמות עצמן לרגליו - זה כנראה אומר משהו עליו..
השמש ממש חייכה כשהיא שמעה את זה.
היא מרגישה את השינוי החיובי שממלא את האוויר.
היא אומרת שנשמע כי דברים מתחילים לחזור למסלולם ושאני בהודיה יותר משבועות קודמים.
ואני מסכימה.
אני אכן יותר בהודיה.
אפילו התחדשתי במנוי.. החלטה ספונטנית ואימפולסיבית של מח עמוס סרוטונין.
קצת שמיים של שבת שעברה בצפון😊
