לשמש העולה יש חיוך נעים והיא לא חוסכת אותו ממני גם כשאני מאחרת. הפקקים של תל אביב זה סרט רע.
אני מגיעה אליה אחרי סיוט חוזר. מעורערת ועצובה נורא.
הפילפלונית שלי קפצה דרך החלון בדירה ונפלה לרחוב ולא יכולתי לצאת אחריה להציל אותה כי הדלת לא נפתחה והמרפסת לא נפתחה והחלון בחדר השינה יש לו תריסים ולא הצלחתי לפרק אותם כדי לקפוץ אחריה. ואף אחד לא עזר לה, היא הייתה לבד. הרגשתי חסרת אונים. פחדתי עליה נורא. הייתי אני לבד.
כשקמתי חיבקתי את הפילפלונית כל כך חזק שהיא לא הבינה מה קרה בכלל. היא אפילו לא נהנתה מתשומת הלב. פשוט הרגישה שאני עצובה.
השמש חושבת שאני משליכה ומאנישה. זה נתן לי קצת שקט בסלט קצוץ דק שיש לי בראש כנראה..
היא אומרת שאני אולי קצת כועסת על 'גורה של היום'.. שאין לה איך לעזור ל'גורה של פעם'.
אולי הגורה הקטנה שבפנים, היא זו שצריכה עזרה, היא דווקא זו שלבד. זו שחסרת אונים.
השמש מתעקשת לציין בפניי כמה כוחות דווקא יש לי.
היא אומרת שדווקא בגלל חוסר החשק וחוסר הרצון להמשיך, דווקא בגלל שאני בכל זאת קמה ומחזיקה עבודה, מחזיקה מערכות יחסים מורכבות ועשירות, מחזיקה חיי חברה, דירה, כלבה... לא כולם מצליחים. לא כולם מסתדרים. דווקא בגלל הרע אני צריכה להבין כמה טוב.
אז נכון אני נשברת ובוכה ומקנאה ונופלת ומדברת בצורה דוחה לפעמים.
אבל אני כן מסתדרת עם כל השאר. אז להרים את הראש ולנגב את הדמעות והנזלת. כי אני יותר חזקה ממה שנדמה לי.
יצאתי מהשמש עצובה ועייפה.
אבל פחות.
לפני השיחה עם השמש היו לי שלושה ימים של התכנסות. ימים של התבוננות פנימית שקטה לצד ניסיון להיות גם חלק מהבחוץ.
זה לא מאוד הסתייע.
ביליתי יומיים בלופ של אוכל-עישון-סרטים מצויירים-שינה.
בחיי שאילולא הפילפלונית המופלאה שלי (שמצילה אותי כשממש קשה, למרות שאין לה מושג בכלל שזה מה שהיא עושה) גם לא הייתי יוצאת מהדירה סביר להניח.
בשישי עוד הייתי חברתית ובסדר. בערך. כלפי חוץ בעיקר.
בישלתי ספגטי בולונז לארוחת שישי והיה נעים וחברתי ונחמד.
סיפרתי לשמש על כמה ארוחות שישי חשובות לי.
היא אמרה שמרגיש לה שחסר לי משפחה ולכן נעים לי לבוא למשפחה הזו לשישי. במיוחד עם איך שהם קיבלו אותי כמו משפחה.
השמש אמרה מבלי לדעת משפט שאדוני אמר לי לפני שלושה חודשים וזה עשה לי שמח.
היא אמרה שנדמה שלמרות שאני לא בקשר עם המשפחה שלי, נדמה שאני אוספת לי לאט לאט משפחה. או שבט.
ובאמת אני מרגישה שהשבט שלי גדל..
יש לי את אדוני והגורונת מצד אחד ומהצד השני את הדב וכל מה (ומי) שבא עם הדב.
והנה כך, מבלי לשים לב..
אני לא לבד.
אני לא אוהבת להיות לבד.
