השמש ואני כבר מחייכות אחת לשנייה כשאני מגיעה
ואני אפילו מקבלת תשובה נימוסית כשאני שואלת לשלומה. התקדמות.
היא מכינה בעבורי מראש קנקן מים קטנטן שאני גומעת בשלוק. איך לעזאזל אני כל כך צמאה?
אנחנו מדברות על סוף השבוע שהיה ועל השבוע הקרוב.
אני מספרת על שיחה קשה שניהלתי עם אדם אהוב והשמש מזכירה לי שאם ניהלנו את השיחה אז דברים עוד היו צריכים חידוד.
זה נכון כנראה. כי יצאנו מהשיחה מחוזקים האדם ואני.
חזרנו על דברים מפגישות קודמות.
נגענו קצת שוב בניסיון להיות פחות קשה ופחות דיכוטומית.
ועל זה שאני מנסה להיות אדם טוב ופתוח יותר אבל זה תהליך. לא להלקות את עצמי כשאני נופלת.
וכן לנסות..
כן להמשיך לנסות להגיב כמו שהייתי רוצה להגיב ולא בשיט הראשון שעולה לי לראש.
אם כשארגע התגובה תישאר זהה, אז אדע שהיא הדבר הנכון להוציא החוצה.
הפגישה הייתה טובה
השמש מועילה לי מאוד.
היא קול שפוי וחסר פניות.
בחרתי נכון.
