אני מונחת על ספסל, עיני מכוסות.
הידיים מקובעות לצדדיו, הרגליים והראש בולטים ממנו והלאה.
הישבן מופנה מעלה והכוס חשוף.
אני לא יודעת כמה זמן אני ממתינה שם כך..
אדוני נכנס לחדר ואני שומעת שהוא מרים מהשולחן חפץ מתכתי.
עיגול גדול וקר נדחף לי לרקטום בלי הכנה מוקדמת.
אדוני מניע ומסדר אותו עד שהקרס נעוץ עמוק בפנים ומוט המתכת שלו מונחת על גבי.
הוא מחבר בין הקולר שלצווארי והקרס ויוצא מהחדר.
אני שוב לבד לזמן מה ומחשבות מציפות אותי.
רגעים אפלים של ספקות עוברים עליי.
ידו החמה של אדוני על ראשי מפסיקה באחת את המחשבות.
'את מוכנה גורה?' קולו מלטף אותי.
'מוכנה אדוני' אני משיבה בשקט
הוא מלטף שוב את ראשי ואז תופס בחוזקה בשערי.
פניו נמצאים סנטימטרים ספורים מפניי ואני מרגישה את הבל נשימתו החם על אוזני.
'אני לא עוצר עד שאת אומרת אדום, גורה. רק את יכולה לעצור את זה. ברור?' הוא אומר.
'כן אדוני' אני משיבה והוא משחרר את שערי.
אני שומעת צעדים וכלים זזים, הוא בוחר אינסטרומנט שאני לא מצליחה לשמוע.
המכה הראשונה מפתיעה אותי וכל גופי מתכווץ.
מקל גמיש ולא חלק נוחת פעם אחר פעם על ישבני וירכיי. המגע של המקל על עורי עוקץ. אני מרשה לעצמי לשחרר אנחת רווחה קלה כשזה נגמר.
את האינסטרומנט הבא אני שומעת כבר בדרך, המכה הראשונה כואבת אבל לא מפתיעה.
אני נאנקת בכל פעם שזנבות הפלוגר מכים בעורי.
סופרת בליבי 35 הצלפות לתחת ולירכיים ו5 הצלפות לכוס.
'את נורא שקטה גורה, זה לא מספיק כנראה.' אדוני אומר ומניח את הפלוגר במקומו.
הפאדל נוחת עליי ברעש גדול ומוציא לי את האוויר מהריאות באבחה חדה.
'תספרי כלבה.' הוא אומר.
אני סופרת ומודה עד שנחנקת.
'חמישים ו... איי!' דמעות מציפות את כיסוי העיניים שלי ואני משתעלת כדי להחזיר את הנשימה.
'חמישים ושבע. תודה אדוני.' אני נושפת בכח מבין שפתיים חשוקות.
אדוני ממשיך להנחית את הפאדל על ישבני ואני מתחילה לרחף בעולם משלי.
שום מחשבה לא מטרידה או מציקה.. שום דבר לא מפחיד.
'מאה. תודה אדוני' אני אומרת בקול חנוק מדמעות.
אדוני מניח את הפאדל ומלטף את ישבני הבוער.
'יפה מאוד גורה. כלבה טובה. ממשיכים.' הוא אומר ומרים מהשולחן עוד אינסטרומנט.
אני שומעת את שריקת הכאבל שניה וחצי לפני שהוא נוחת במדויק על הכוס שלי.
אני פולטת צעקה קטנה ונדרכת מייד.
'תנשמי גורה' הוא אומר ומתחיל להנחית סדרת הצלפות מדויקות על הכוס והירכיים שלי.
אני בוערת מכאב וגירוי, כל גופי קפוץ ורועד.
הכאבל.. הצעצוע האהוב עליי בהחלט. על הנקודה שבה ספאנק פשוט ביד פתוחה יכול להיות יותר מדיי.
אני מרגישה את הדגדגן שלי פועם ואת שפתי הכוס בוערות.
השליטה על תגובותיי היא ממני והלאה.
אני בוכה בקול, הדמעות מציפות את כיסוי העיניים ומצמידות אותו לעיניי, אני רועדת ונוטפת מיצים.
אדוני מניח את הכאבל על השולחן ואני מרגישה את ידיו מלטפות את גבי וישבני. עוברות ברכות על ירכיי, נוגעות לא נוגעות בשפתי הכוס שלי.
ידו האחת תופסת את מוט המתכת של הקרס ומרימה אותי מעט, בעוד ידו השניה מנחיתה סדרת ספאנקים חזקים על הכוס שלי.
אני צועקת ובוכה, רועדת מהכאב החם הזה, כמו מכות בתרבד רותח.
אדוני מנחית מכה חזקה אחרונה ומניח אותי חזרה על הספסל.
אני כבר בוכה בלי קול. רק רועדת ומתנשמת.
אדוני משחרר את הקרס מהקולר ומזיז אותו בתוכי.
אני גונחת קלות, מעט מופתעת שגודל הכדור כבר לא מפריע לי. כלום כבר לא מפריע לי.
אדוני מזיז את הכדור בתוכי יותר במהירות והגניחות שלי מתחזקות. הכוס שלי מתחיל לנטוף שוב והנשימה שלי נרגעת.
הוא מוציא ממני את הכדור ומכניס שלוש אצבעות במקום, הוא מזיין לי את התחת עם האצבעות ואני מרגישה את האורגזמה מתבשלת בי.
כשאני ממש קרובה וכבר עומדת לבקש רשות הוא שולף את האצבעות ממני בבת אחת.
הדבר הבא שאני מרגישה הוא קיין במבוק דק שחורט בי פסים יפים לאורך הירכיים והישבן.
אני סופרת בלב 50 מכות, מתרכזת בשריקת הקיין במקום במכה.
אדוני מניח את הקיין במקומו ונעמד למול פני.
ידו מלטפת את ראשי והאף שלי מתחכך במפשעתו.
אני שואפת לקרבי את הריח המשכר שלו. מתנחמת בחום שקורן מאשכיו.
'פה גדול, משתנה' הוא אומר ואני מייד מצייתת. שמחה לשתות משהו. כלשהוא. מתי הגרון שלי נהיה כזה יבש?
אני שותה את השתן שלו בתאווה ששמורה לצמא בסהרה. הזרם החזק גורם לי להשתעל ולהשתנק.
אדוני לא מוותר לי ודוחף עד סוף היכולת שלי, משתין לי ישירות לגרון.
כשהוא מסיים ויוצא הוא לא ממתין הרבה שאתאושש.
הוא אוחז בשערי ומתחיל לזיין לי את הגרון.
אני נחנקת על הזין שלו ומקיאה קצת.
'מזל ששמתי מתחתייך קערה, כלבה. שלא תלכלכי הכל' הוא אומר ומפעיל לי שוב את רפלקס ההקאה.
כעבור דקה או עשר או שלושים, לי מזמן אבדה תחושת הזמן, כשבקערה נאספו נזלת, קיא ודמעות, אדוני עוצר.
הוא חוזר לשולחן ומרים ממנו את מקל הבמבוק העבה.
הוא מפסק את רגליי ככל הניתן ומורה לי לא לזוז.
אני יודעת שה'אדום' לא רחוק ממני.
'תספרי, זונה' הוא מצווה ולא מחכה לתגובה.
המכה הראשונה נוחתת מדויקת על הדגדגן שלי ואני פולטת צעקה.
'אחד! תודה אדוני'
שמונה המכות שאחריה מוציאות אותי משיווי משקלי ושולחות אותי לבכי בלתי נשלט.
המכה העשירית נוחתת ואני מודה לאדוני ללא קול כמעט.
הוא מנחית מכה נוספת ואני פולטת 'אדום'.
'אדום גורה?' הוא שואל, ואני בוכה בשקט 'כן אדוני.'
אדוני מניח את המקל על השולחן וניגש להתיר את רגליי מקשריהן.
הוא מתיר גם את ידיי ועוזר לי לקום מבלי להצטרך לשבת.
הוא מערסל אותי בזרועותיו ומסיר ממני את כיסוי העיניים. אני ממצמצת דרך עיניים קרועות בכי בניסיון להתרגל לאור ומביטה בעיניו הדאגות.
'איך את גורה קטנה?' אדוני שואל ואני מחייכת אליו קצת בכח, הפנים עוד מכורכמות מהכאב והבכי. 'כואב אדוני, אני רוצה להמשיך אבל כואב, אדוני' אני מוציאה כמעט בלי קול מגרון יבש ומחייכת הפעם באמת.
'כן גורה קטנה? רוצה להמשיך אבל כואב? טוב מאוד שכואב. רצית שיכאב.. לא? ביקשת שיכאב. בואי גורה, ארצה.' הוא אומר ואני יורדת לברכיי ומרימה אליו עיניים שואלות.
אדוני מרים את כף רגלו ומניח אותה בפי, מרשה לי לקחת 'יד חופשית' כיצד ללקק ולמצוץ את בהונותיו.
אני מוצצת את הבוהן הגדולה שלו ומנסה להגיע איתה עמוק ככל הניתן, להיחנק עליה כמו על זין.
אני מצליחה להיחנק כמה פעמים ולרייר היטב על כף רגלו של אדוני ומרימה אליו עיניים עם חיוך.
הוא שולף את כף רגלו מפי וממקם אותה בין רגליי.
'תשתפדי גורה' הוא אומר ואני ממכניסה את הבוהן הגדולה שלו לכוס שלי, ממקמת את הדגדגן על גב הרגל.
'את גומרת שלוש פעמים גורה, את מוכנה? תזייני את עצמך' אדוני אומר בחיוך ונועץ את בהונו כמה עמוק שהוא מגיע.
אני מתחילה לרכב לו על הבוהן, מחככת את הדגדגן הכאוב והנפוח שלי על גב הרגל שלו כאילו חיי תלויים בכך ומגדלת אורגזמה בקצב של מכונה.
אני מרגישה את האורגזמה מתקרבת ומגבירה קצב.
'אדוני.. אני יכולה בבקשה לגמור?' אני מתנשמת. אדוני נותן את רשותו וכשאני מתחילה לגמור הוא שולף את הבוהן מתוכי בבת אחת.
גל עלבון ותסכול עולה בי. אני מרימה מבט מבולבל לאדוני והוא מחייך חיוך של פנתר.
'תתחילי שוב, כלבה' הוא אומר ואני משתפדת לו על הבוהן שוב. מתחילה חזק ומגבירה קצב. העלבון משמש לי חומר סיכה.
שוב אני מרגישה אורגזמה מתבשלת. אני מבקשת לגמור ומביטה אל אדוני בעיניים רעבות.
'תגמרי גורה' אדוני אומר ואני מתפוצצת. כל גופי רועד בגלים והכוס שלי מתכווץ על הבוהן שלו.
'שוב גורה' אדוני אומר ואני מתחככת חזק ומהר, מרימה גל נוסף מתוכי. 'אדוני... אפשר?' 'תגמרי גורה' הוא מצווה ואני מתפוצצת שוב. הבוהן שלו נשטפת בנוזלים והוא מחליק אותה החוצה. הוא מכניס אותה לרקטום שלי, משתמש במיצי הכוס כנוזל סיכה.
'תרכבי, כלבה. מגיע לי עוד גמירה שלך' אדוני מצווה.
אני נעה כמהופנטת, גולשת על גלי הכוס. כלום לא כואב. כלום לא מציק. רק הבוהן של אדוני בחור שלי. בחור *שלו*.
אני רוכבת חזק ועמוק על הבוהן שלו, מבשלת עוד אורגזמה. 'אדוני אני יכולה בבקשה לגמור?' אני מבקשת והוא אינו משיב. 'בבקשה אדוני, אני יכולה לגמור בבקשה?' אני מבקשת בקול רם יותר, עמוק יותר, כבר מתחילה לרעוד מהמאמץ.
'בבקשה אדוני! בבקשה! תרשה לי לגמור בבקשה!' אני מתחננת.
'אספור לך כלבה' הוא אומר ומתחיל לספור לאחור מחמש.
אני מזיינת את עצמי על הבוהן שלו בכח וכשהוא אומר לי לגמור אני רוטטת בלי שליטה, צועקת 'תודה אדוני' פעם אחר פעם, מחבקת לו את הרגל ונצמדת אליה.
אדוני מלטף את ראשי ומכניס את הזין שלו לפה שלי.
אני מוצצת אותו בהכרת תודה, עד עומק הגרון ובחזרה. מרטיבה אותו עם ריר סמיך של גרון.
כשאדוני מחליט שמספיק הוא מסובב אותי ודוחף את הפנים שלי לקערה עם הקיא.
'תחת למעלה' אדוני אומר ואני מצייתת.
הוא חודר בבת אחת ומזיין בכח. לעומק.
אני גונחת בפה פתוח ומגלה שזו טעות מרה. הקיא נכנס לי לפה ולאף ואני משתעלת ויורקת לתוך הקערה.
אדוני ממשיך לזיין לי את התחת עד שהוא ממלא לי את התחת בזרע שלו.
הוא יוצא ממני ואני מתרוממת מהקערה ומוחה מפי ועיני את תכולתה.
אני מלקקת ומוצצת מאדוני את שאריות הזרע שלו, מעורב עם נוזלי תחת ונוזלי כוס שלי.
כשאני מסיימת לנקות ממנו את התערובת שלנו, הוא מרים אותי אליו ומוליך אותי למקלחת.
מתחת לזרם המים החמים הוא מחבק אותי ומלטף את ראשי, מעסה את כתפיי וצווארי, שוטף את פניי ברכות, מסיר ממני את הזוהמה שיצר ממני. שיצרנו יחד.
אחר כך הוא מוביל אותי למיטה, מערסל אותי בזרועותיו.. עושה ממני כפית גורית.
'כל הכבוד גורה קטנה.' אני מספיקה לשמוע לפני שאני צונחת לעולם של שינה מתוקה, בין זרועותיו, במקומי.
