הייתי מקשיבה לזה כל לילה,
על שתי קסטות שהיה צריך להחליף להן צד באמצע.
אבא שלי היה יודע בבוקר מתי נרדמתי לפי הקסטות.
הבוקר האזנתי לזה כמו שלוקחים קלונקס או זאנקס.
בדרך מהבית למטפלת ואז בדרך מהמטפלת לעבודה, בריפיט או בגרסא אחרת לפי הצורך.
אני חסרת סבלנות היום.
קצרה ורעה.
מרגישה צורך לקרוע בבשר החי עם ציפורניים ושיניים, אבל זה לא מגיע ממקום טוב.
במצב כזה עדיף לקבל ולא לתת.
שמש אומרת לי להיזהר מהלקאה עצמית.
הcatch fraze השגור של 'זה קשה נורא' חוזר על עצמו כאילו אני לא מבינה את הדאגה וחוסר האונים והניסיון העילאי לא להביע דעה, כאילו אני לא חווה ממנה תיבול קל של רחמים וחשש כנה עם כל 'זה קשה נורא' שלה.
היא מודאגת שהיא לא נותנת לי מספיק,
אני שוקלת לרווח את הפגישות.
אני רוצה להתעלם לתקופה מהכל ופשוט להיות ברגע, לא להתעסק בכואב ובשורף ובנחלת העבר.
להתעסק במה שיכול להיות ולא במה שיכול היה להיות אם א' ב' ג' לא היה קורה.
בימים האחרונים ניסיתי לעסוק בטיפוח עצמי כי זה עוזר לי לא לחשוב על כלום אלא ממש להיות ברגע.
מכשיר האימפקט הפרטי שלי (הסרת שיער) כבר לא כואב מספיק. יופי לי.
עשיתי מניקור פדיקור לעצמי.. זה לקח 5 שעות אבל היה שווה את זה.
מסתבר שאני טובה בזה או משהו..
גם בישלתי.. פירה, רוטב מירקות אדומים וסטייק בחמאה.
היום אצבע את השיער.. הגיע הזמן.
אולי כם ארחץ את הפלפלונית.
אכין אותה לקיץ.
גבב שטויות..
מתנצלת😅
מקווה שנהניתם מהיצירה
