רגעי סוריאליזם נפלאים כשהוא קורא את 'התיקון הכללי' רק כדי להינעל בכלובון.
ככה התחיל הערב אתמול.
כמה נעים ונפלא לצחוק במשך עשר דקות כי הסיטואציה היא שילוב סוריאליסטי של קודש ו...קודש מסוג אחר...
יאמר לזכות המסכן, שקידמתי את פניו בחלוק וסטילטוס, לא היה לו סיכוי.
הושבתי אותו ללקק נעליים, כשהוא כפות ונעול.
מעט השפלה לטובת השריפה שבלב.
חישמלתי אותו תוך כדי עם הוונד וצחקקתי כמו ילדה קטנה. (ראו גיפ בפוסט הקודם)
גם הצלפתי בו עם סיד, תוך כדי שהוא מלקק. סיד השאיר סימנים יפים בישבן והירכיים והגב.
כשהנעליים הבריקו העברתי אותו אל הכיסא וקישטתי לו את הביצים והפטמות באטבים כסופים קטנים. (ראו גיפ בפוסט הקודם)
בזמן שקישטתי אותו הוא סיפר לי על ספר נפלא שהוא קורא, על מלחמת העולם השנייה.
לא מעט פעמים הייתי צריכה להזכיר לו להמשיך לדבר, זה לא מנומס לעצור באמצע סיפור.
ההמהומים והאנחות הקטנות שיצאו לו מהפה המיסו את החזות הגברית שלו והפכו אותו (בעיני) לילד.ה חסר.ת מין ומילל.ת.
האטבים הכסופים אכזריים וכואבים יותר כשהם יורדים, או לפחות כך הוא מלמל בין אנחה לגניחה.
השארתי אותו בפיסוק על הכיסא וחישמלתי אותו עם הוונד בירכיים וליד הביצים.
השועה שלו התקפלה בצורה משעשעת אז חישמלתי גם אותה.
הורתי לו להישען על הכורסא והוא ספר 50 מלקות בקיין במבוק.
שרטתי את הגב שלו ונשכתי.
תפסתי את הקיין ותופפתי לו על הגב והצלעות.
דרכתי עליו, עם הסטילטו המטורפות שלי, מחזיקה שיווי משקל של בלרינה (או חשפנית)
טפטפתי לו שעווה על הגב, חורכת את השריטות.
אחסוך מכם את פרטי האפטרקייר.
טרפתי וטרפתי ולא שבעתי.
