נתקעתי.
שכובה על הגב בלי זווית לקום ועם תפרים נפוחים.
ואז קמתי בכח וזזה הסיכה שמחזיקה את הטבור.
היסטרית, מותשת ומפוחדת הגעתי למיון ב1 בלילה רק כדי שיתנו לי להמתין שעתיים רק כדי שיסתכלו שלא פגעתי בעצמי.
ואז חיכיתי עוד כמעט 5 שעות שישחררו אותי.
ב6 בבוקר אחרי שהרמתי חצי מחלקה על הרגליים כי לא היה איש צוות אחד בנמצא, הם מודיעים לי 'מה? למה את לא במחלקה? רצינו לאשפז אותך להשגחה.'
כבר לא הייתי מוכנה להישאר.
חיכיתי שעתיים וחצי כדי שיסתכלו ברבע עין ויגידו לי שאני סתם היסטרית, עוד שעתיים עד שהגיעו תוצאות בדיקת מעבדה שאומרת שהכל בסדר ואז עוד שעתיים כדי שהם יגידו לי שאני לא בסדר שלא אושפזתי כבר להשגחה.
וולפסון - אכזבתם.
אפס ביחסי אנוש, אפס באמפתיה, אפס באנושיות ובחמלה.
כמה הבדל בין משמרת של מנהל מחלקה למשמרת בלעדיו.
ואם נמצא כאן מישהו שעובד בוולפסון ובא לו לשפר שם משהו - בבקשה תעשה את זה!
