אני לא נוטה להגיד 'סטופ' יותר מדיי.
אני מאלה שינסו לרוב לפתור קודם את הבעיה או להתפשר.
בשבועות האחרונים נמתחו גבולות ה'סטופ' שלי עד למצב שהרמתי את השלט ואמרתי 'די'.
לא מגיע לי או לאף אחד מהסובבים אותי להרגיש שדורכים על הגבולות שלו ואני אפילו לא מדברת על גבולות בדסמים.
ואם הגעתי למצב שאמרתי לך 'אל תדבר.י איתי כרגע כי אין לי מה לתת לך חוץ מרעל ועצבים' זה אומר שכרגע? אין לי שום דבר לתת לך חוץ מרעל ועצבים. אם זה מה שאת.ה רוצה - בתיאבון ועל אחריותך בלבד.
בוקר זה הזמן שהכי קשה לי להתאושש בו.
אם רק קמתי בבוקר - אל תפילו עליי את החרא שלכם.
אם אתם לא עולים באש אתם יכולים להמתין שאקום.
העולם לא יישרף והים לא יתייבש אם תחכו שעה שעתיים.
במיוחד אם ביקשתי מכם להמתין והסברתי שרק קמתי.
אני אוהבת זמנים. אני אוהבת לתכנן מראש. ברשימה של הדברים הסקסיים בעיניי - דיוק וארגון נמצאים גבוה מאוד.
אבל באותה הנשימה, מותר לא לדעת. לגיטימי להתעכב עם החלטה כשיש לזה סיבה מוצדקת.
וחשוב לדעת להבהיר את הגבול הזה.
חלק מלהיות אדם בוגר, זה להבין שיש מקום וזמן לכל דבר והאחריות להתנהל בצורה הזו היא שלנו.
בסופו של יום,
אפשר לדבר על הכל.
אבל תעצרו ותחשבו לפני שיוצא לכם רעל מהפה.
תעצרו ותחשבו לפני שאתם עוברים גבולות של אחרים.
ואם ביקשו מכם לעצור, אם ביקשו מכם שקט,
זה לא טיפול בשתיקה!
זה אומר שלצד השני נגמרה הסבלנות והוא צריך רגע להתאפס כי הוא עלול להגיד ולעשות דברים שהוא יתחרט עליהם.
תעצרו, תחשבו ותכבדו.