שיחה קשה בלילה והלחץ של הדברים שמתעכבים ולא מסתדרים הובילו אותי לישון רע.
ושינה רעה תמיד מובילה לבוקר קשוח.
זה המשיך ביום אפור ומלחיץ, עמוס בדמעות ובניסיון להמשיך לתפקד כרגיל למרות ששום דבר לא כרגיל.
ואז שיחת טלפון מהשיפוצניק שיכל בסוף להגיע היום ולא אחרי המעבר. הוא הגיע בצהריים וסיים בערב.
וחדר שגבה ממני דמעות רבות וחצי התמוטטות - סוף סוף גמור ועשוי.
זו לא בושה להתקשר לבעל מקצוע. במיוחד כשאת כל השאר עשיתי בעצמי.
החבר היקר מהעבודה חיזק ותמך כל המשמרת. שוב תודה לך חבר יקר. אתה איש קסום ואני ברת מזל שהכרתי אותך.
כמעט סיימתי לצבוע את התיקונים במטבח כשתקפה אותי מיגרנה. צפוי אחרי יום של בכי.
למזלי החצי המוצלח שלי היה שם להציל אותי ולהכריח אותי ללכת הביתה לישון את זה.
ישנתי עד 20.30 בהפסקות.
חבר נוסף התכתב איתי כל היום בהפסקות [אנשים עסוקים אנחנו🤭] ונתן כתף וירטואלית לבכות עליה. תודה חבר שלי💜 עזרת המון ואתה יקר לי מאוד.
הספקתי אפילו לדחוף קצת אוכל לבטן ולהכין את המטבח להתקנה מחר.
מילים מנחמות בסוף היום מצאו את דרכן אליי גם כן.. מילים שהייתי צריכה. אני אסירת תודה שבכל הבלגן עוד יש אור קטן במרפסת שמראה לי את הדרך הביתה.
היה יום קשוח עם סוף מרגיע.
מחר יהיה יותר טוב.
כמו שאמרה הג'ינג'ית עם השמלה האדומה,
השמש תזרח מחר.
עוד יומיים לשעת השין
ובינתיים,
שיר ללילה טוב.
