אני חתול אשפתות של תל אביב
מסתובב לי בעונות השנה השונות כולי בכתום
נח לי בשמש או בורח לצל תמיד מתגעגע לחורף
בחורף הם באים לביקור. והם כל כך חסרו לי בשנתיים האחרונות
הם לא באו לביקור כבר שנתיים. לא יצאתי אני מהבית אז לא יצא לנו להיפגש
ועכשיו פתאום קיבלתי את התזכורת. הם מגיעים לביקור.
התמלאתי הרגשת ציפיה והתרגשות, פחד מהול במתח מהול בהתרגשות מהולה ב...
הכל התערבב לי בראש לרגע וחשבתי
אתמול הם הגיעו.
כמו אחרי כל פרידה ארוכה, המפגש היה מרגש
חשבתי שאולי ארגיש לא נוח עם כל העניין, חששתי
אבל לשווא
זה הרגיש הכי טבעי שיש.
מיד היתה שם החמימות המוכרת.
שמתי על עצמי בגדים, לקחתי את השוט והתחלתי לצעוד עליהם.
הם הרגישו טוב.
רוך ניכר מהם במקום הנכון
קשיחות במקומות אחרים
אני חתול במגפיים. שוב הם עלי, כמו לפני כמה חורפים
חתלתול שלא יקפאו לו עוד הרגליים
חתול כתום עם חיוך שנשאר הרבה אחרי שאני הולך
לפני 19 שנים. 19 בנובמבר 2005 בשעה 19:06