שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חתול מסטול

חייו של חתול אשפתות
לפני 7 שנים. 27 באפריל 2017 בשעה 12:06

אני רוצה לעשן היא אמרה לי בקול של חצי ציווי חצי מתחננת. התרגשנו שנינו מכל המעמד של חתימה על חוזה. עוברים עוד צעד קדימה. מתמסרים לזוגיות שלנו ומקננים. נכנסנו לאוטו והיא המתינה ב(קוצר) סבלנות שאני אגלגל. הדלקתי לה את מקל הטשטוש ושלחתי יד לעסות את ירכה הפנימית. עולה אט אט עד שהגעתי אל התחתונים מתחת לשמלה שלבשה. 

"לא כאן" היא אמרה "לא עכשיו". ואני בתגובה "תני לי את התחתונים שלך". שלחה את הידיים לצדי הגוף שלה ומשכה מהחוטים שבצדדים את החוטיני השחור כלפי מטה. חושפת טפח ומכסה טפחיים. נתנה אותו בידי בחיוך רחב כאומרת "נראה אותך" ואני מצידי הסנפתי את כל הריח הרטוב שעלה מפיסת הבד הקטנה שבידי. 

"נוסעים" אמרתי לה והתנעתי את המכונית. נכנסתי לשביל צדדי שמוליך לשומקום והמשכנו לשדה פתוח. המשכתי בשביל העפר בתנאים שאינם ראויים לרכב הישן שלי. המשכנו בנסיעה איטית בשביל העםר הצר בין השדות עד שעברנו ממש בתוך עץ שנפל לו על הדרך. סיבוב שמאלה, סיבוב ימינה, זהירות מהבור... 

עצרתי את הרכב בין העצים שנפלו בדרך ויצאתי החוצה. הדלקתי לי מקל אלחוש משלי וטיפסתי קלות לראות את הנוף בסביבה. 

ג'יפ ושני כלבים נסעו להם בשביל עפר מקביל מרחק פחות מעשרה מטרים מהמקום בו עמדתי. היא יצאה מהאוטו והתקרבה אלי. טיפסה לאיפה שעמדתי והסתכלה על הנוף. 

"כאן ועכשיו" אמרתי לה. "עכשיו... אבל למטה" היא אמרה ונסתה לטפס כלפי מטה. משכתי אותה אלי לנשיקה רטובה, קפצתי למטה והמשכתי לנשק נשיכה ארוכה, רטובה ועמוקה את השפתים התחתונות שלה שעמדו לי בגובה העיניים. היא שחררה צעקה קלה של צחוק וקפצה לי על הכתפיים במהופך. אחרי כמה דקות הנחתי אותה והיא הסתובבה. כשכשה בישבנה כזנב והתגרתה בי. 

"כאן... ועכשיו" אז הסתכלתי לה בעיניים. העיניים האלה שיכולות לבלוע אותי למעמקיהן ולמצוא את הילד שבי. העיניים השובבות שהציצו בי בחזרה ואמרו "אני מוכנה". תפסתי אותה בצוואר ומשכתי חזק. חצי חונק וחצי מקבע. הורדתי את המכנסיים והתחתונים בתנועה אחת וחדרתי אותה בשניה. אבל רק קצת. אחרי שהראש נכנס המשכתי לאחוז בה בחוזקה ולרתק אותה על העץ. "תבקשי יפה" הפצרתי בה. היא רעדה ורצתה לגמור "אסור בלי רשות" לחשתי לה באוזן ומשכתי קצת החוצה. "לא" היא התחננה "בבקשה..." " ככה אני אוהב אותך. כשאת כמעט שולטת בעצמך אבל נותנת לי" לחשתי לה באוזן וחדרתי עמוק עד הסוף. "מותר"

היא מיד רעדה וטפטפה ואיבדה שיווי משקל. הצליחה בקושי להחזיק בידיה את העץ מלפנים ואני אחזתי בה מאחור. אוסף אותה עד שנרגעה. אני עדין בתוכה והיא עוד קצת רועדת והתחלתי מחדש. שיחררתי את הצוואר וריתקתי לה את הידיים מאחורי הגב. הברכיים שלה לנגד גזע העץ ואני מאחוריה. 

המשכנו יחד לאט ומהר עוד כמה דקות עד שירדה השקיעה. וגמרנו. ביחד. נפלנו לתוך העלטה שבשעות הערביים ושל זה בתוך זו. קרסנו על הקרקע. 

אני אוהב את הבית החדש שלנו. ואת הסביבה. סוף סוף שוב בטבע. 

לפני 7 שנים. 25 באפריל 2017 בשעה 11:15

משחקים של שליטה. אני והם שם במרחב הפרטי שלנו בתוך המרחב הציבורי. יצאנו לבלות עם חברים שלהם למועדון. בדרך באוטו שלו כששתי חברות שלה כבר איתנו אני ביקשתי ממנה שתסיר את התחתונים ותזרוק מהחלון אל המכונית הסמוכה. ישבו שם במכונית פתוחה שני צעירים שישבו ובהו בנשים שבאוטו.

כל כך קלה השליטה הזו. היא מיד צייתה ללא היסוס. החברות שבאוטו צחקו. היא ידעה שהכל רק מתחיל. המשכנו בנסיעה. 

משחקים בכאילו. השליטה נמסרת על ידי המתמסרת. המתמסר שמח בחלקו. והשולט באגו טריפ של המשחק. נהנה מהפנטזיה שאני רוקם איתם לאורך הערב במועדון, משחק בהם ככלים על לוח המשחק כדי לשחק באולם. עולה ויורד על גלי השליטה. 

ואז היא הגיעה לחיי. כל כך שובת לב ומצחיקה אבל ונילה מעיקה. מפחדת מהצל של עצמה אבל שולטת בי ביד רמה. שואל את עצמי איך זה קרה. 

אולי כי קודם הפכתי להיות אבא והבנתי שבעצם ההתמסרות האמיתית מתאפשרת באהבה. שההתמסרות למשחק היא פחות מספקת משהייתה אבל לא פחות מגרה. גיליתי שהונילה עם פצפוצים של בדסם כפנטזיה קלה שמגיעה וחולפת אצלה היא יותר ממכרת מחיים של שליטה. הזוג שלי ממשיך להמתין לבואי ומתמסר לפנטזיה שלנו. לעולם הדמיון השולט. לעולם המיני והיצרי. ובינתיים גם הם חיים את חייהם הונילה שבין מפגשים. עם שני ילדים ועבודה וכל השאר. ואני ממשיך את חיי. 

ואולי כי הגיע הזמן שאמצא סוף סוף מישהי שרוצה לעשות לי טוב ולא מוכנה שאוותר לעצמי לעשות גם לעצמי טוב. אולי כי הפעם האהבה היא אמיתית ובלתי תלויה, והקשר תמיד ותמיר וחזק אבל המציאות השברירית של זוגיות ברורה לשנינו ומשאירה את המתח והשליטה כל הזמן בידיה. 

כנראה שהיום שיניתי את ההשקפה שלי קצת לגבי עולם השליטה. כותב מחדש את עצמי ובודק ובוחן. 

הרי השליטה האמיתית באה מלמטה. מהמקום של הנשלט שבוחר לשחרר ולוותר על השליטה בעצמו, להתמסר לשולט או לסיטואציה. השליטה מגיעה ממקום שבו השולט מביע רצון לטובת הנשלט ולא לסיפוק צרכיו הוא בלבד. הרי השליטה הניתנת היא חזקה משליטה בכוח. השליטה שניתנת באהבה היא שליטה שאין ממנה מנוח. טוטאלית. כי הרצון לקבל אהבה ולהתמסר לה באמת. לבחון את הגבולות שלה ואת הבטחון שבה שוב ושוב במסגרת הרחבת הגבולות היא בדיוק מה שעושה את עולם השליטה לכל כך מגרה. כי בלי אהבה מה בעצם אנחנו עושים פה חוץ ממשחקי תפקידים על הבמה הגדולה של העולם... ואולי בעצם השליטה האמיתית לא מתאפשרת בלי אהבה, כי התמסרות מלאה מגיעה לא ממקום של חוסר, אלא ממקום של עודף. עודף באהבה, עודף ביצרים, עודף במתחים ובשליטה ומחשבות והחלטות שניתן לחלוק ולהסיר בעולם הזה שלנו. התמסרות מלאה מגיעה ממקום של בריחה מסוימת או של התמסרות לאחר משום בחינת הגבול האישי. ואם להתמסר לאחר אז לאחר שאוהב אותך.

היא ששוטלת בחיי אינה שולטת בי דרך חדר המיטות ולא באמצעי שליטה מנטאלים אלא ממקום אוהב חודר שבו אני זה שלא רוצה לפגוע בה וברגשותיה. אני לא רוצה לעשות לה רע. אבל הכל תמיד מתוך בחירה.

היא יודעת על הכלוב שלי. ועל הכלוב שלנו. ייתכן שקוראת אותי ואותנו בסתר.  אולי בגלל זה כבר שנים שלא כתבתי פה. אבל היא גם מאפשרת. היא יודעת שאני צריך את העולם שלי כמו אויר לנשימה. שהפורקן של מיניות יתר לא יכול לקבל רק ונילה בבית. שיש דרכים נוספות לשליטה כמו הזוג שלי איתם אני משחק בהסכמה ובהתמסרות. אבל היא לא חלק ממנו. ומעדיפה להישמר לה מהעולם הזה בינתיים. שליטה נחבאת אל הכלים. נשלטת שמפחדת להתגלות. נחשפת לאט לאט בפני. ומאפשרת לי לכוון אותה בדרך ולקבל את הפורקן שלי ביצירתיות גם בלעדיה.

איך חוזרים לעולם הזה אחרי ההבנה שההתמסרות דורשת אהבה ושאני אדם אוהב ומאוד אבל לא רוצה התאהבות. יש לי את זה בבית. רוצה לאהוב באמת ולהיות נאהב באמת. בלי שלב ההתאהבות. לחזור לחווית המציאות בעולם הפנטזיה. תוהה אם זה אפשרי בכלל או שחייבים לצלוח דרך התאהבות. כשולט תמיד התאהבתי. כשבחרתי לתת מעצמי ולהישלט על ידה התאהבתי כפליים. עכשיו שואל את עצמי אם יכול לאהוב מינית בלי להתאהב מינית. שאלה...

לפני 18 שנים. 2 בדצמבר 2005 בשעה 16:35

יושב וחושב על פארודיה של חיים
לא מוכן, לא מתוכנן אבל זורם
לא רוצה לא מתרצה מזיונים
אבל את הבחורות עוד עורם

חתול של אשפתות
שחקן על הבמה של העולם
רוצה רק בחורות
ולשים זין על כולם

יושב חושב על החיים של חברים
רוצה לכאוב איתם את כאבם
אך לא מבין על מה כל הסרטים
ולמה הם תמיד אוכלים אותם

חתלתול יוצא לו אל העיר ומיילל
חתולות חרמניות לרוב מוצא
ובכולן משקיע, באף אחת לא מזלזל
אבל מתוך האשפתות לא יוצא

עושה שטויות כמו כל הבריות שבעולם
נופל, מתלהב ומשחק משחקים של אהבה
כמו כל חברותי החתולות וגם החתולים איתם
כשמסתמכים על הלב מגיעה לה אכזבה

אני מאכזב את כל הבחורות
כי מנסה אולי רק לרצות אותן
לגרום להן להרגיש הכי מיוחדות
בלי שהן יבחינו שאני חתול סטלן

בסך הכל בסופו של יום חוזר לאשפתות
ממשיך לעשות לי טוב בלב ולזיין
אחת מספיקה לי לפעמים ולפעמים רבות
עושה את שלי, אוסף וממיין

שוב כל חברי אוכלים סרטים
הפעם לא עלי תודה למי שצריך להודות
ואני כהרגלי מה העניין לא מבין
בסך הכל סיפור על חתולה עם נקודות

חתול של אשפתות אמרתי כבר?
אספתי אלי אל הפחון את החתולה עם הנקודות
חתולה בלונדינית טרם זיינתי על הבאר
אבל תמיד יש ככה למה לצפות

סרטים שאני לא מצליח להבין
אבל הסיפור לא תם
החתולה עברה בין חברים במין
ומין זה לא סתם

אז חברים חושבים שגם אני לכל הסרט קשור
טלנובלה לטעמי יותר ממצה את העניין
אבל חתול של אשפתות אני, לא ברור ?
אני לא נכנס לטלנובלה. נשאר באשפתות מחוץ לבניין

לפני 18 שנים. 29 בנובמבר 2005 בשעה 15:58

ציוותי עליה לבוא אלי וניתקתי את השיחה.
היא ידעה שלוותר על זה היא לא יכולה. למרות הכל יש לנו הסכם שכזה שאף פעם לא נאמר במילים ולא באופן מפורש אבל לשנינו ברור - אני מצווה והיא מצייתת. היא הגיעה באיחור של כמה דקות אז מצאה את הבית ריק - בלי אף אחד.
הפעמון של הדלת עבד ולשמע הצילצול הכלב התחיל לנבוח. אני לא חיכיתי. היא איחרה. העונש על זה הוא ברור. היא תחכה לי ותתקשר, ותשמע את הטלפון מצלצל מפנים הדירה. היא תנסה את הדלת ותגלה שהיא לא נעולה. היא תדע למרות התקווה שאני לא שם בפנים. ואז היא תמתין.

היא המתינה חצי שעה. אולי קצת יותר, ואז פתאום הופעתי לה כמו מחלום. חתול שיודע להעלם ולהשאיר מאחוריו רק חיוך יודע גם לצוץ לו מתוך חיוך משום מקום. איזה כיף היה להפתיע אותה
"מה, עוד לא סידרת את השולחן?"
היא קפצה לדום וניסתה לנשק את שפתי.
"לא, איחרת. מגיע לך עונש. עכשיו את יכולה לפנטז על נשיקה של שלום. אולי אחרי האוכל. בינתיים לכי ותסדרי את השולחן. בישלתי בשבילך הפתעה."
היא לקחה את הציווי בטון הראוי, השפילה מבט וצעדה אל המטבח. היא חזרה עם כלים וסידרה את השולחן. אחרי כן הושבתי אותה ואמרתי לה לחכות. לא לזוז. הלכתי אל המטבח וחיממתי את הלזאניה שסימתי להכין שעה קודם, כשהיא היתה אמורה להגיע, ויצאתי לבקר את השכן לעוד כמה דקות וג'וינט על הדרך. ראיתי שם כוסית אחת שהיתה פשוט מדהימה אז נשארתי לעוד ג'וינט אחד ככה בשביל השיחה שזורמת. דיברנו בקול רם שתרגיש את הצורך לקום ולבוא, לבחון מי זו שמצחיקה אותי כל כך ועושה לי קולות של גרגור. חזרתי עם מנה חמה של לזאניה, מלווה בלחם שום למנה ראשונה והגשתי.

אחרי האוכל הלכנו לשטוף ידיים בחדר האמבטיה. תפסתי אותה והדבקתי לה נשיקה רטובה. היא הרגישה כל כך טוב פתאום ככה צמודה. התחלתי להפשיט אותה פשוט שם בלי לעצור.
"לאט לאט" היא אמרה.
"הבגדים בימינו יקרים?"
שאלתי חזרה ועוד לפני שהיא הבינה את משמעות השאלה התשובה שלה לשלילה הובילה אותה למערומיה. קרעתי מעליה את החולצה, ואז את הגופיה ואת התחתונים. נשארה עירומה ואני כולי עם בגדים.
"עכשיו תפשיטי אותי" ציוויתי עליה
"ואז תעשי לי לגמור"
והיא - כמו שפחה ראוייה מצייתת. איזו מקסימה, איזו גברת קוסמת. היא תפסה לי את הישבן על המכנסיים, והתחילה ללקק את הזין שלי תוך שאני עדיין בבגדים.
"קודם תפשיטי אותי ורק אז תעשי לי לגמור" ציוויתי שנית
"אם אני צריך לחזור על זה אני לא נותן לך הלילה" אמרתי בקול שמשתמע רק לכיוון אחד -
היא הפשיטה אותי במסירות וחזרה למקומה על הריצפה. נשענת על כרית לברכיים. מוצצת את הזין שלי כל כולו שוב ושוב. עוד ועוד. רק לוקחת את הזין שלי עמוק לתוך הגרון ושוב משחקת סביבו עם הלשון. ווואו.

שיחקנו עוד קצת. התחלתי לשחק בה קצת ולצלוף בישבנה. היא אהבה את זה, והשמיעה אנקות של כאב בין אנחה לאנחה. שיחקתי בה בצעצועים והיא המשיכה למצוץ נאמנה כמו שצריך. עוד יותר. ללקק. למצוץ את הקצה ולשאוב אותי לתוכה. הצמדתי לה ויברטור קטן ביצתי לדגדגן ושיחקתי עם העוצמה. היא נאנקה לה פתאום כשהיא גמרה, והמשיכה למצוץ את הזין שלי למעלה ולמטה. ללקק את כל כולי עוד קצת ועוד... היא עשתה לי כל כך טוב שכמעט ושכחתי לגמור. דחפתי לתוכה עוד ויברטור גדול. שיחקתי בה בויברטור הקטן הביצתי תוך משחקים בעוצמת הרטט ובמיקום, והיא המשיכה בשלה. ליקקה את הכיפה מכל הצדדים, דאגה שרטוב מסביב והתחילה לעשות לי ביד תוך כדי מציצה מדהימה. תוך כדי הצלפות של חגורה בישבנה.

השארתי עליה סימנים. סימנים לרוחב, וכמה באלכסון.
"כואב לי לשבת היום אבל החיוך לא יורד לי מהפרצוף. כאילו שהדבקת אותו בדבק מגע" היא כתבה לי בהודעת ה SMS מהעבודה. "איזה מזל שיש לי כיסא עור מרופד"
ואני חושב לי בשקט וכותב חזרה:
"קוסמת שלי, ריפוד לא יעזור לכאב, רק עוד קצת הצלפות של עור על עור שירגילו אותך לתחושה יכולים לעזור. הלילה נמשיך באילוף. ברור?!"
חיוך נשלח לי בחזרה, והכתובת "נשיקות, חיבוקים. לא יודעת אם יכולה להמשיך עוד לילה רצוף. צריכה מנוחה. טוב. דבר איתי בערב. אני לא רוצה להגיד לא עכשיו ולכעוס על עצמי אחרי זה. אוף, אתה מצווה?"

אני אצווה עליה לבוא קצת יותר מאוחר, בינתיים שתישן כמה שעות אחרי העבודה.בזמן זה אני אמשיך ואתכנן את האילוף בצורה מדורגת. (הכל בהסכמה ובקריאה וקריעה הדדית, שפוי ומובן ולפי כל הכללים).

לפני 18 שנים. 28 בנובמבר 2005 בשעה 6:29

פחדתי קצת אבל ציוויתי עליה לבוא.
היא הגיעה. "אתה מצווה עלי להגיע" היא אמרה...
"אהבתי " וניסתה להדביק לפי נשיקה
"חכי רגע" אמרתי לה עוד לפני שהשפתיים שלה שכבר היו מוכנות רוטטות רטובות לנשיקה ארוכה הגיעו לפי. שאפתי עוד שאיפה ארוכה מהעשן הירוק, נשפתי לפיה את העשן כדי שתרגיש קצת ירוקה, שתהיה בסך הכל חתולה אבל טיפה מסטולה. הסכמתי לנשוק לשפתיה רק אחרי שהיא השתיקה יבבה. למרות העשן הטעם שלה היה היא נטו. מקסימה.
התנשקנו ואז פתאום הפסקתי "לכי תעשי כלים" מצאתי את עצמי מצווה.
"אני לא באתי לפה כדי לעשות כלים" היא התריסה, אבל לשווא. היא זעפה קצת ועשתה פרצופים אבל הלכה עם הציווי השני, אחרי שמנעתי ממנה מגע. "רק כמה כוסות וכפיות" נתתי לה הנחה "שיהיה לקפה, את השאר תעשי מחר..." היא שטפה וחייכה.
אחרי הכלים היא באה חזרה אלי, אל הסלון וניסתה. משכתי אותה למיטה. התפשטנו. היא ניסתה לעסות את כולי בעמידה "יאללה, לישון" אני ציוויתי. "יש לי חומרים מסוכנים מדי בדם" והיא תוך יללות התחילה לזוז בתנועות עדינות. מנסה לגרות אותי עוד קצת, ועוד. היא מתחככת בי בערוותה מקרוב. עושה לי טוב. גורמת לי להפסיק לחשוב. " די. עכשיו לישון. אם תתעוררי באמצע הלילה תעירי אותי ונחשוב. בינתים אני לא מרשה. אני מצווה עלייך לעזוב".
היא נשקה לי ואחזה בי בחזקה. המשיכה לחבק אותי כאילו כדי לחבר את שנינו למשהו שהוא אחד. אבל הפסיקה את התנועות הקטנות שכמעט ושיגעו אותי... נתנה לי סיכוי ללכת לישון.

קוסמת, שיקוי של שינה כנראה היא נתנה לי. השינה הגיעה מיד בידיה. למרות הרעל בגוף, למרות העובדה שהדם צבוע צהוב זרחני, היא נתנה לי את המקום שבו הכי נוח לישון. מקום שמרגיש בבית. מקום של תשוקה. מקום של הרגשה ישנה חדשה. מקום שבו חם כי ההידלקות הזו חמימה ועושה לי טוב. מקום שבו החיבוק גורם לי להרגיש הכי קרוב.

היא פשוט מקסימה.

בקרוב ימשיכו סיפורי אילוף הקוסמת. אני בטוח בזה. זה מרגיש טוב.

לפני 18 שנים. 26 בנובמבר 2005 בשעה 23:21

מיאווווווווווו

קוראים לה והיא באה
מחליטים והיא פשוט מופיעה
וגם כשלא ממש קוראים בשמה
היא מגיעה

היא הגיעה אלי שוב
נשקה לי קלות על צווארי
הרגשתי את משב הרוח משתנה
ושוב, געגוע למשהו מעברי

הידלקות חדשה

היא הסתכלה בעיני, ידעתי עוד בשניה ההיא שזו אחת מאלה שיכולות לעשות בי כזממן
ועדיין לא עצרתי בעדי ושלחתי אליה מבטי זימה. ירדתי ישירות מעיניה אל הישבן. נתתי לה את מספר הטלפון, היא נתנה לי את שלה.המתנתי, התקשרתי כשהיה לי נוח והיא נשמעה לי עוד בטלפון בשלה.

הבשלות שלה בוטה לי. היא ביקשה שנלך עם זה לאט, נבוכה הביטה בעיני כשכיבתה את האור
"לא הלילה, יא פושע, חתול שיכור"... עיסיתי את צווארה ברכות, אחרי כן את הגב החשוף וכיסיתי אותה לפני שנשקתי לפיה, הכל רק שלא תרגיש מבוכה המתוקה...

הלכתי עם זה לאט ככל שיכלתי: ירדתי לה לאט לאט, עד שהיא גמרה ועוד פעם, ורק עוד קצת
בסוף "די" היא אמרה לי "אתה טוב אבל אני כבר לא יכולה" המשכנו עוד קצת. הגומי הפריע מאוד. פיסת גומי חסרת כל תוכן ותענוג. משהו לא ברור. למה צריך את הגומי הזה בכלל? בשביל שלא יהיו תינוקות לא מתוכננים בעולם, כדי שלא נקבל או נעביר מחלות, כדי שלא נרגיש... אני לא מרגיש את הזין שלי בתוכה, אבל יודע שאני באמצע זיון ומרגיש את התנועות.
עושה אהבה עם עצמי במוח, הגוף מנסה לזיין בחזקה. רוצה להגיע לנקודה בה אגמור
אבל הבחורה לא מספיק חזקה היא רוצה עוד פעם הפסקה... שמה לה קרח בין הרגליים אומרת לי שקרעתי אותה ומקווה להמשיך עוד שבועיים.

למה בחורות לא יכולות פשוט להגיד או לעצור כשכואב להן מדי? למה הן חושבות שעוד כמה דקות זה כל מה שייקח? שלוש שעות מאוחר יותר היא כבר ידעה שלא כך...
היא עשתה לי פרצופים אבל לא הסכימה שנפסיק כי איך אפשר שלא אגמור? אבל בסופו של דבר, די, לה כבר כואב ולי זה כבר לא כזה משנה אם אגמור היום או שכבר לא.
היה לי טוב איתה, האורגזמה שלי כבר במוח קרתה.
היא משגעת אותי. היא קוסמת כי אחרת איך אותי היא כל כך מקסימה? (בטח עושה עלי טקסי וודו בלילה, כדי שאשאר שלה ) או שאולי זה פשוט שוב שרביטו של גורל שצוחק על חתול
יאללה, הנה לך בחורה מדהימה, זיון משגע. אפילו מזכירה קצת את איילת זורר...
אבל אתה לא מצליח לגמור, גבר... אם היא לא תספק אותך היא בסוף תוותר

צחוק של גורל עושה לי סרטים במוח. בישלתי לנו אוכל, היא חתכה סלט ושוב, עוד נסיון והפעם בלי גומי, רק שאגמור בחוץ היא ביקשה. ועדיין, חצי שעה אחרי זה, היא בכאב שיחררה יבבה. "אני לא רוצה להכאיב לך. לא אם את לא נהנית מהכאב." לך תסביר לאנשים איך זה עובד, היא את הכאב הזה אוהבת, ואני עדיין לא גמרתי בסוף השבוע...

אבל הסקס נהדר, ממשיכים לעבוד על זה עוד ועוד
כשכואב אני משחרר אותה להפסקה היא לוקחת לה קובית קרח, "להרגיע את האיזור"
וכשאני חזור לשחק באיזורי חלציה אחר כך הזין שלי מתכווץ לו מקור.
היא דוחפת לה קרח להרגיע את הכאב, (איזה כיף, היא נהנית גם ממשחקים של חום וקור!)
עכשיו כל מה שנותר לבחון זה האם את הספנקים היא אוהבת מלפנים או מאחור...

הסוף שבוע נגמר אבל אני עדיין עליה דלוק
לא מאוהב, לא להגזים, ועדיין עם לב שבור מאחורי אבל אחרי פריג'ידית ואחת שמאובת בו ולא בי עושה לי ממש כיף לדעת שאני שוב מרגיש התחלה חדשה.

הידלקות שהתחילה בסוף השבוע


לפני 18 שנים. 24 בנובמבר 2005 בשעה 9:24

סיפורון שאולי חסר בו מוסר השכל על כלבות של פנאי
כלבות שרוצות סקס קבוע, בלעדי, בלי אף אחת אחרת
כאלה שלא רוצות מערכת יחסים, אבל רוצות שתתיחס אליהן כמו גברת
סיפור אישי על כלבה שמפחדת שאני ארגיש באמת
אז שברה לי את הלב וגרמה לי להרגיש בלב שוב את הרגש מת


"אני לא מבקשת ממך מחויבות
גם לא מערכת יחסים
רק שלא תזיין אחרות
כשאתה איתי בקשר"

היא התחילה את הנאום.

"אני לא רוצה ממך כלום.
אתה בעצם שרמנט...
שזה בא במקור משארם...
אבל בימינו את מי זה מעניין השארם?
אני רוצה ממך דבר אחד, גבר.
את החבר שלך מלמטה"

הופיע אצלי במוח התרגום.

מעכשיו השיחה התנהלה כבר בינו לבינה
ואני, צופה מהצד... לא ברור לי הכיצד
"איך לאזעזל הגעתי לפה ?" שואל את עצמו חתלתול
"אני לא זוכר ישיבה עם הזחל על פטריה בצד "

"בואנה, אתה הכי מתאים לי בעולם.
הכי טוב שיש ושאי פעם היה...
אתה פשוט מושלם בשבילי,
עזוב את הצעצועים בצד אתה מספיק לי לבד
אוי... כן... תמשיך עוד..."
וחתלתול חושב רק "היי אתה שם, איפה הכבוד?"

חתלתול רב עם עצמו. חיוך נשאר וגוף נעלם
הכלבה נשארה פעורת פה עוד צועקת "אדון עולם"
החיוך של חתול פתאום התהפך
היא אוהבת אותו, לא אותי, הוא הבין.
המצב מדכדך.
לעולם את המין הזה כבר לא אבין.

אז נכון, שהאגו שמח, והזין חגג...
אבל מה עם הלב שואל שארית החתול בחיוך
ושומע מרחוק קול "אל תדאג...
כלבות וחתולים לא הולכים יחד. יא מעוך..."
אז נכון, שכלבה לעולם לא תרצה מערכת יחסים עם חתול
ועוד עם אחד כזה שנעלם ואחריו נשאר חיוך
אבל זה לא מפריע לה לקיים או להבטיח שזהו זה בול
כי חתול מכלבים כידוע בורח לכוך

אז חגגתי. ידעתי אהבה.
והיא, כרגיל כלבה.
אהבה בי רק דבר אחד או שניים
ותרגילי סקס שלושה או יותר
ואני אהבתי בה כפליים
אהבת חתלתול שחושב שהוא נמר
שבעצם יודע שהכל אשמתו
כי פחד להתחייב למציאות חדשה כל כך מהר
הרי חתול אשפתות אני, ואוהב מסיבות ואהבת פיצפוצים
והיא כלבת בית. כשבורחת חוגגת אבל תמיד חוזרת לחיים הפשוטים.

מפחד להתחייב שוב לחיית בית כזו, אחרי שחייתי שנתיים במקרר
ולמרות כל אהבתי אל האוכל שהיה שם, הקור לא ממש מאפשר
לעשות אהבה , להינות באמת, לעשות סקס וגלידות עם פיצפוצים,
לא מאפשר איפלו להעלם ולהשאיר רק חיוך
כי הייתי עסוק כל הזמן בהתגברות על הקור ניסיתי אפילו נפצים
אבל בסופו של דבר אני סתם סתום ומעוך.

אני לא יכול יותר עם זה. זה מרגיש לי כמו להיות חתול חרמן על כלבה.
איזה יאוש.
א-כ-ז-ב-ה


לפני 18 שנים. 23 בנובמבר 2005 בשעה 11:24

שוב טעות קוסמית. שוב לא הקשבתי לאינטואיציה.

הייתי רוצה לענות לעצמי למה אני עושה את זה אבל לא יכול
פשוט ידעתי שזה הולך לקרות. אפילו אמרתי מראש שאני חייב להפסיק
חייב להפסיק להתגרות בגורל כי אני מרגיש שהוא קרוב אלי היום, ממש על הזנב
וחתול עם גורל על הזנב זה משהו לא בריא...

אבל למרות זאת הייתי חייב. עשיתי את זה והמשכתי עם הגורל על הזנב.
אדון שוטר, זו לא אשמתך. אתה רק עושה את התפקיד שלך. זה אני.
אני ידעתי הרי שתהיה פה. ידעתי שלא תתן לי להמשיך את עצמי לרמות.
למי אתה כותב את הדו"ח? אתה חושב שיש שם משהו שאני עוד לא יודע בעצמי???

ממשיך לעשות טעויות שאני קורא לעצמי מראש. עושה את הדברים הברורים.
ממשיך לעשות לעצמי צרות. לזמן את אותן חוויות עם בחורות אחרות.
יודע שאני מעצמי לא יוצר דבר חדש כבר תקופה ויחד עם זאת.
ממשיך להתגרות.
בגורל.

ידעתי שתעצור בעדי מלהמשיך בדרך הזו. כמו תמיד כשסוטים מדרך החיים
יש להם את הדרך לומר לך: "די! עד כאן! תחזור לנתיב"
הדרך חשובה הרבה יותר מהיעד וכשעושים דרכי קיצור מאבדים משהו
ידעתי את זה עוד קודם. המטאפורה לחיים ברורה לי עכשיו.

אבל דו"ח של 500 שקל על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית בכיס החתול מאוד יכאב.

אני חייב ללמוד את המסר שהחיים מנסים להעביר לי :

לא למהר.
לקחת את הזמן לראות את הדרך.
לקחת סיכונים אבל לא לחתוך ולהוריד מהערך.
החוויות חשובות לא פחות מהעונש.
חייב להמשיך לחיות.
החיים הם חוויה מתמשכת בדרכים חלופיות.
כנראה של צריך ללכת בדרכים של אחרים כדי להגיע למקום שלך.
הדרך שלך היא החשובה.
כשתסטה ממנה, תענש על ידי העולם.
תהיה אמיתי, כמו שאתה ותמשיך.
בלי לתת לאחרים את הכוח הזה למשוך לך את השטיח ממתחת לרליים.
אבל תוותר על עצמך לפעמים.
תרגיש את האמת ותן לה למשוך אותך קדימה.

לקחים מדו"ח של מנאייק שתפס את החתול נוהג בנתיב תחבורה ציבורית בעיר הגדולה.

לפני 19 שנים. 22 בנובמבר 2005 בשעה 19:55

חתולה ישנונית
את שוכבת לך לידי בלילות
מדיפה ריח נעים כשאת ישנה
ואני שם שוכב ובוהה

העומק של הרגש הזה לא מובן
הריח שלך ממכר יותר מסם
ועכשיו לבדי שוכב על המיטה
מריח את הכר ובך נזכר

את כבר לא פה
שוכבת לידי כבר חתולה אחרת
רוכבת עלי וגונחת
אבל אני עוד איתך

חולם על החיוך המתקתק
על הריח שאת מדיפה
על שיפולי גופף הענוג
על המבט בעינייך כשאני מביט בהן

אבל לבד

לפני 19 שנים. 22 בנובמבר 2005 בשעה 15:25

כואב לי
they say that if you love someone, set them free
and what about you ? did anyone talk about you
?
אם לשחרר ציפור דרור היא הדרך לאהוב אותה
אז שחררי אותי
תני לי עוד לעוף לי במסלול הזה שאני צריך לעוף בו
עד שאחזור

אם לשחרר אותך היא הדרך שלי לשמור סיכוי לאהבה
נסי זאת להבין
ציפור של דרור אני עכשיו שעפה במרומי שחקים
תני לי לעוף

כי את יודעת שאחזור. ואם ספק מתעורר לו בליבך
את יכולה להירגע
בטבע אי אפשר להילחם. וכמו בכל עונת נדידה
עוד אחזור

למקום שמרגיש בבית.
לתחושת כאב כשאת לא שם
ולאושר הנלווה לך כשאת כן
לחיבוק שמרגיש כמו אחרי אמבטיה
למקצב החיים שלנו שמזמן זאת מחדש
אלייך ואלי
ואולי אז תתני לי סיכוי אמיתי
כשאהיה לזה מוכן
אולי זה גם יגיע רחוק מאוד
אי אפשר לדעת לאן
טבעת וילדים, או סתם סיבוב נוסף

אי אפשר להלחם בטבע
אליך עוד אחזור
רק מקווה שעוד תהיי שם
למה הלכתי? מתי אחזור?

אני כולי מבולבל