שוב טעות קוסמית. שוב לא הקשבתי לאינטואיציה.
הייתי רוצה לענות לעצמי למה אני עושה את זה אבל לא יכול
פשוט ידעתי שזה הולך לקרות. אפילו אמרתי מראש שאני חייב להפסיק
חייב להפסיק להתגרות בגורל כי אני מרגיש שהוא קרוב אלי היום, ממש על הזנב
וחתול עם גורל על הזנב זה משהו לא בריא...
אבל למרות זאת הייתי חייב. עשיתי את זה והמשכתי עם הגורל על הזנב.
אדון שוטר, זו לא אשמתך. אתה רק עושה את התפקיד שלך. זה אני.
אני ידעתי הרי שתהיה פה. ידעתי שלא תתן לי להמשיך את עצמי לרמות.
למי אתה כותב את הדו"ח? אתה חושב שיש שם משהו שאני עוד לא יודע בעצמי???
ממשיך לעשות טעויות שאני קורא לעצמי מראש. עושה את הדברים הברורים.
ממשיך לעשות לעצמי צרות. לזמן את אותן חוויות עם בחורות אחרות.
יודע שאני מעצמי לא יוצר דבר חדש כבר תקופה ויחד עם זאת.
ממשיך להתגרות.
בגורל.
ידעתי שתעצור בעדי מלהמשיך בדרך הזו. כמו תמיד כשסוטים מדרך החיים
יש להם את הדרך לומר לך: "די! עד כאן! תחזור לנתיב"
הדרך חשובה הרבה יותר מהיעד וכשעושים דרכי קיצור מאבדים משהו
ידעתי את זה עוד קודם. המטאפורה לחיים ברורה לי עכשיו.
אבל דו"ח של 500 שקל על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית בכיס החתול מאוד יכאב.
אני חייב ללמוד את המסר שהחיים מנסים להעביר לי :
לא למהר.
לקחת את הזמן לראות את הדרך.
לקחת סיכונים אבל לא לחתוך ולהוריד מהערך.
החוויות חשובות לא פחות מהעונש.
חייב להמשיך לחיות.
החיים הם חוויה מתמשכת בדרכים חלופיות.
כנראה של צריך ללכת בדרכים של אחרים כדי להגיע למקום שלך.
הדרך שלך היא החשובה.
כשתסטה ממנה, תענש על ידי העולם.
תהיה אמיתי, כמו שאתה ותמשיך.
בלי לתת לאחרים את הכוח הזה למשוך לך את השטיח ממתחת לרליים.
אבל תוותר על עצמך לפעמים.
תרגיש את האמת ותן לה למשוך אותך קדימה.
לקחים מדו"ח של מנאייק שתפס את החתול נוהג בנתיב תחבורה ציבורית בעיר הגדולה.
לפני 18 שנים. 23 בנובמבר 2005 בשעה 11:24
