שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חתול מסטול

חייו של חתול אשפתות
לפני 7 שנים. 27 באפריל 2017 בשעה 12:06

אני רוצה לעשן היא אמרה לי בקול של חצי ציווי חצי מתחננת. התרגשנו שנינו מכל המעמד של חתימה על חוזה. עוברים עוד צעד קדימה. מתמסרים לזוגיות שלנו ומקננים. נכנסנו לאוטו והיא המתינה ב(קוצר) סבלנות שאני אגלגל. הדלקתי לה את מקל הטשטוש ושלחתי יד לעסות את ירכה הפנימית. עולה אט אט עד שהגעתי אל התחתונים מתחת לשמלה שלבשה. 

"לא כאן" היא אמרה "לא עכשיו". ואני בתגובה "תני לי את התחתונים שלך". שלחה את הידיים לצדי הגוף שלה ומשכה מהחוטים שבצדדים את החוטיני השחור כלפי מטה. חושפת טפח ומכסה טפחיים. נתנה אותו בידי בחיוך רחב כאומרת "נראה אותך" ואני מצידי הסנפתי את כל הריח הרטוב שעלה מפיסת הבד הקטנה שבידי. 

"נוסעים" אמרתי לה והתנעתי את המכונית. נכנסתי לשביל צדדי שמוליך לשומקום והמשכנו לשדה פתוח. המשכתי בשביל העפר בתנאים שאינם ראויים לרכב הישן שלי. המשכנו בנסיעה איטית בשביל העםר הצר בין השדות עד שעברנו ממש בתוך עץ שנפל לו על הדרך. סיבוב שמאלה, סיבוב ימינה, זהירות מהבור... 

עצרתי את הרכב בין העצים שנפלו בדרך ויצאתי החוצה. הדלקתי לי מקל אלחוש משלי וטיפסתי קלות לראות את הנוף בסביבה. 

ג'יפ ושני כלבים נסעו להם בשביל עפר מקביל מרחק פחות מעשרה מטרים מהמקום בו עמדתי. היא יצאה מהאוטו והתקרבה אלי. טיפסה לאיפה שעמדתי והסתכלה על הנוף. 

"כאן ועכשיו" אמרתי לה. "עכשיו... אבל למטה" היא אמרה ונסתה לטפס כלפי מטה. משכתי אותה אלי לנשיקה רטובה, קפצתי למטה והמשכתי לנשק נשיכה ארוכה, רטובה ועמוקה את השפתים התחתונות שלה שעמדו לי בגובה העיניים. היא שחררה צעקה קלה של צחוק וקפצה לי על הכתפיים במהופך. אחרי כמה דקות הנחתי אותה והיא הסתובבה. כשכשה בישבנה כזנב והתגרתה בי. 

"כאן... ועכשיו" אז הסתכלתי לה בעיניים. העיניים האלה שיכולות לבלוע אותי למעמקיהן ולמצוא את הילד שבי. העיניים השובבות שהציצו בי בחזרה ואמרו "אני מוכנה". תפסתי אותה בצוואר ומשכתי חזק. חצי חונק וחצי מקבע. הורדתי את המכנסיים והתחתונים בתנועה אחת וחדרתי אותה בשניה. אבל רק קצת. אחרי שהראש נכנס המשכתי לאחוז בה בחוזקה ולרתק אותה על העץ. "תבקשי יפה" הפצרתי בה. היא רעדה ורצתה לגמור "אסור בלי רשות" לחשתי לה באוזן ומשכתי קצת החוצה. "לא" היא התחננה "בבקשה..." " ככה אני אוהב אותך. כשאת כמעט שולטת בעצמך אבל נותנת לי" לחשתי לה באוזן וחדרתי עמוק עד הסוף. "מותר"

היא מיד רעדה וטפטפה ואיבדה שיווי משקל. הצליחה בקושי להחזיק בידיה את העץ מלפנים ואני אחזתי בה מאחור. אוסף אותה עד שנרגעה. אני עדין בתוכה והיא עוד קצת רועדת והתחלתי מחדש. שיחררתי את הצוואר וריתקתי לה את הידיים מאחורי הגב. הברכיים שלה לנגד גזע העץ ואני מאחוריה. 

המשכנו יחד לאט ומהר עוד כמה דקות עד שירדה השקיעה. וגמרנו. ביחד. נפלנו לתוך העלטה שבשעות הערביים ושל זה בתוך זו. קרסנו על הקרקע. 

אני אוהב את הבית החדש שלנו. ואת הסביבה. סוף סוף שוב בטבע. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י