אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבל הבלים

עד שאצליח לכתוב משהו שלא ארצה למחוק :)
לפני חודש. 23 בספטמבר 2024 בשעה 20:42

זהו סיפורו של הסקס הבדסמי האחרון שלי. 

 

זו היתה תקופת מבחנים מאוחרת, לפני שנה או שתיים. מישהו החליט שצריך לסגור את הספריה ב20:30, כאילו שזו שעה סבירה לסטודנט בתקופת מבחנים ללכת לישון. מפה לשם אני, סטודנט זקן ומיומן בהכל חוץ מהחומר, נזכרתי באיזה חלל למידה מהאוניברסיטה שכחה מקיומו. היינו לומדים שם, אני והיא, עד שהיה נמאס. ואז היא היתה לומדת ממני עוד קצת דינאמיקה של נוזלים. 

 

באותו יום גיליתי שהגיעה עונת האפרסקים. הג׳וסיים האלו, שמשאירים את הפרצוף מלוכלך כמו אחרי כוס טוב. לקחתי שניים, אחד לי ואחד לה, והלכתי למקום הרגיל.

 

סיפרתי לה שהבאתי כאלו, החלפנו קצת הא ודא ואז בלית ברירה התיישבנו ללמוד. הצקתי לה קצת פה ושם, נו, אתם יודעים. דקירה במותן, ליטוף ירך, נשיקה בראש, כל השיט הקאנוני. סטודנט וותיק אמרנו. 

 

קיצר, לא נתכנסנו כאן בשביל שאספר לכם על גיאומטריה דיפרנציאלית, זיון השכל הזה בפרטי. באיזשהו שלב נהיה קצת מאוחר ולשנינו קצת התחילה להגמר הסבלנות. היא כבר עברה לרבוץ עם הטאבלט על איזה פוף. היא היתה די טובה להעמיד פני עסוקה, למרות שהכרתי אותה וידעתי שבשלב הזה היא עובדת על שנינו. לא זוכר מה הייתה שרשרת המסקנות, אבל החלטתי לדגדג אותה.

 

"דייייייי"

"תפסייייייק"

"רשע!!!!"

"🥺🥺🥺🥺🥺🥺🥺" ועוד קולות סאביים חמודים נשמעו למרחק. אין ספק, בקיאה בחומר. 

כמובן שהחלטתי לא להפסיק. הרמתי את השמלה שלה, התפעלתי לשניה, ואז התחלתי לכפכף את התחת המרהיב שלה כהוגן. מדי פעם לחפון, להעביר כמה אצבעות על הכוס, שכמובן הסגיר את כל מה שצריך, אולי לצבוט איזו פטמה. כאן היא כבר הפסיקה להוציא מילים, מעופפת בהרצאה. חצופה.

כשנמאס לי, והשתכנעתי שהתחת שלה כהה מאפרסק, החלטתי שהגיע הזמן, וזיינתי אותה, שם, על אותו פוף ציבורי שכוח אל. 

 

סיימנו, כירבלתי אותה, ליטפתי לה את הראש, אולי אמרתי איזשהן שטויות, אני כבר לא זוכר. אני כן זוכר את הרגע שהיא התחילה לקבל חזרה את היכולת לדבר. 

"...רשע...פיצוי...."

-איזה פיצוי את רוצה?

"... אפרסק..."

-חכי לי על הברכיים, שניה חוזר

 

הלכתי, לקחתי את האפרסק, התיישבתי על הפוף מולה, היא היתה נורא יפה על הברכיים מולי. למה נשים תמיד כל-כך יפות על הברכיים עם הpuppy eyes האלה שלהן? לא משנה. אם כבר puppy eyes, היא לא תאכל עם הידיים, נכון? אכלה מהיד שלי כמובן. ליטפתי לה את הראש, עוד קצת "כלבה טובה ❤️" או מה שזה לא היה. נשיקה. 

ואז הבנתי שהיד שלי דביקה, בעיקר מאפרסק, כנראה קצת כוס. הסתכלתי על היד, הסתכלתי עליה, היא הבינה. מצצה אצבע אצבע כאילו שהן מכוסות במיץ אפרסק מתוק או משהו. התכרבלנו עוד קצת.

 

עברו שנה או שתיים, ואני עדיין קצת מתחרמן מאפרסקים.

 

'תולתול, היית בת הזוג הכי גרועה שהיתה לי, אבל היה בך גם זהב. לצערי לא הצלחתי להתקרב אליך באמת, אבל אני מתגעגע לפעמים בכל זאת. 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י