שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

דיוק עצמי לרבדים חדשים.

במרחב שבו אני נמצאת,
על הרצפה,
מתחתיך,
לרגליך—
כל איבר בגופי מתמלא בתחושת מתח.
עורי מתעורר ממבטך,
כמו גל חם ששוטף אותי,
מהעור הפנוי ועד לעמקי הנשמה.

אתה חוקר אותי,
את הצייתנות,
את הרכות,
את התשוקה שלי להיבלע בתוכך שוב.
והחיוך שלך—
אני חשה בו כמו מגע,
כמו לחישה המחלחלת למקומות שיד לא נוגעת בהם.

לא תמיד ברור לי מה חושב ליבך,
אך אני חשה את נוכחותך—
בכוונה ובשליטה,
בכוח השקט שלך שמבעיר בי סערה פנימית.

כשהרצועה מתהדקת,
משהו בי מתייצב,
נרגש ונמהל בו זמנית.
ברכיי נוגעות ברצפה
כמו הכרה במהותי,
כמו כניעה שהיא בחירה מודעת.

אני עוקבת אחריך—
לאן שתרצה לקחת אותי,
עם ביטחון כמעט עיוור,
ושקט פנימי בתוך המולת החיים.
ואז—הכל מתפוגג.
המציאות מתמוססת.
רק אני, אתה, והלהבה הזו בתוכי
שמבקשת שתכוון אותה,
שתשלוט בה.
בי.
לפני 5 חודשים. יום שישי, 12 בספטמבר 2025 בשעה 2:26

הבנתי שרק כשאסגור פרקי עבר,

אוכל באמת להיות נוכחת ולהתמסר.

ניסיתי לשקר לעצמי,

ניסיתי לשלוט — מנטלית, רגשית, מתוך כוונה טובה.

אבל בתוכי יש צורך עמוק: להיות עבור אדוני את הגרסה הכי מדויקת של עצמי. להיות צעצוע נאמן, כלבה שמגשימה את רצונותיו, שמרגישה גאווה על עצם שייכותה.

הקולר הוא לא רק סימן — הוא הצהרה. הביצוע שלי הוא לא רק טכני — הוא שלם, מתוך אהבה.

הזכות לשרת ולדאוג שירגיש כמלך היא מתנה שאין לה תחליף.

לפעמים, מה שנכון לנו פשוט מופיע. ואז, כל מה שצריך זה לשחרר, להתמסר, ולהיות.

בלי לתת לדפוסים ישנים להפריע.

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י