דיוק עצמי לרבדים חדשים.

רגע אחד את למטה

הלב כבד הראש עמוס

וברגע אחר את זורחת

כאילו לא קרה כלום

ואז את כועסת על עצמך

איך שכחת כל כך מהר?

תבכי אם צריך

תצחקי בלי סיבה

תחבקי גם כשכואב

תאספי את כל הרגעים — גם את הקשים

תלטפי את הפחד

תשימי אותו ליד השמחה

תני לעצב לנגן —

בלי להשתיק אותו

תרשי לעצמך להרגיש הכל

כי את לא רגילה — את עוצמה

את לא שקטה — את תנועה

את מרכבה שלא עוצרת

משפט שכל מה שאכתוב עליו

לא יסביר כמה קשה פשוט ליישם אותו

כמה חשוב להיות עם  האחד שמצליח לאפשר לך לחיות את זה

שלא מוותר לך

שמשקף לך -שאת מאמינה לשקרים של עצמך!

שנוכח בחולשות שלך, אה וגם בחוזקות שלך!

שתמיד מעצים, גם שאת עבורו הדבר הכי אפסי שיש

גם בבדסמ יש רומנטיקה

גם בבדסמ יש אהבה

לחוש שיכת

להיות ארדקור

איני סותר צריכים נוספים

ובכלל ההגדרות לא תמיד חשובות

חשובה ההתאמה

חשוב המסע

חשוב לצאת מאזורי הנוחות

כי כל יציאה כזאת מעיפה את הצאקרות.

עוקרת דפוסים, מצעידה..

אומרים שאישה עם ערך עצמי גבוה לא אמורה להרגיש קטנה ליד גבר, אבל איתך למדתי שזה בדיוק הפוך. הביטחון שלי בעצמי הוא זה שמאפשר לי להוריד מולך את כל המסכות והשריונות.

לידך, אני לא צריכה לנהל את העולם. אני יכולה לשחרר, להרגיש את ההגנה שלך ולדעת שאתה מספיק חזק כדי שאני אוכל פשוט להיות . תודה שאתה המקום שבו אני יכולה להיות ה"ילדה הקטנה" בלי לפחד לאבד את הערך שלי, אלא להפך – למצוא אותו דרך האושר שלי.

ונכון שכשאת מאפשרת לשחרר

זה מאפשר גם לצדדים תינוקיים, לא חיוביים ועוד לצאת

אבל גם עם הצדדים האלה אני אלמד לחיות בשלום

זה אף פעם לא היה רק על הודעת טקסט אחת, וזה בטח לא היה על 'מי' הייתה בצד השני של המסך. זה היה על המרחב המקודש שבין שני אנשים ברגע של אינטימיות. כשהלב שלי היה פתוח והגוף שלי היה נוכח, הוא בחר להיות במקום אחר. באותו רגע הבנתי: מי שלא מסוגל להניח את העולם בצד כדי להסתכל לי בעיניים, לא ראוי לראות את הנשמה שלי.

היו בינינו צחוקים, הייתה חברות, והייתה אשליה מתוקה של שפה משותפת; אבל האמת הסתתרה ברווחים שבין המילים. אדם ששקוע בעצמו יכול להעניק רגעים נפלאים, אבל רק כל עוד הם לא דורשים ממנו להניח את האגו או את הטלפון בצד. כשכאבתי – הוא לא הושיט יד, הוא משך כתפיים. כשביקשתי כבוד – הוא קרא לזה 'חבל שזו החלטתך'.

לקום וללכת לא הייתה 'תגובה אימפולסיבית' – זו הייתה חזרה הביתה, אל עצמי. זו הייתה הצהרה שאני לא חצי מאקט, אני לא רעש רקע, ואני לא מחכה בתור בזמן שמישהו צורך את הנוכחות שלי. אני לא אבזבז עוד מילים בניסיון להסביר את העומק שלי למי שדובר שפה של חוסר אכפתיות. אני שומרת את המילים שלי ואת האהבה שלי למי שיקשיב להן באותה התמסרות שבה אני מעניקה אותן. לא ויתרתי על משהו טוב, פשוט פיניתי מקום למשהו אמיתי.

צריך להיות קצת אמיץ והרבה משוגע בשביל לפתוח את הלב

ולתת אותו למישהו

אם אתן מחפשות את האדם שישנה לכן את החיים  תסתכלו טוב במראה. אין מישהי אחרת.

הרבה מאיתנו, במיוחד בעולם שבו אנחנו כל הזמן בשליטה, מחכות שיבוא האחד ויגאל אותנו מעצמנו. זה יכול להיות מפתה לחשוב שרק כשהוא יגיע, נתחיל לפרוח.

בעולם הסאביות, יש תחושה שהוא יכוון וידאג- אבל המסע מתחיל אצלינו

אין ספק,שטובים השניים מן האחד! ובזוגיות, מעבר לצמיחה האישית, יש מסע ותהליך משותף שדוחף אותנו לגבהים חדשים. אבל (וזה אבל גדול) – הבסיס חייב להיות יציב קודם כל אצלך אם בזוגיות רגילה זה חובה בעולם השליטה כשאת בוחרת לשחרר כל שליטה ולהתמסר באופן טוטאלי הדרישה הראשונה שלך מעצמך היא להבין שאת חייבת להיות מאושרת במי שאת, בדרך שבחרת 

שינוי אמיתי ומתמשךמגיע רק שאת במקום של עוצמה פנימית,(לא מחסך או מצפייה) ומשם גם השמים הם לא גבול.

לא משנה מאיזה זוית תיהיה התמונה
כי אין כמו להיות באמת חשופה ושלמה עם כל הצדדים שלך

ועוד תובנה לא משנה מה חוויתי העולם הוא אין סופי
ובכלל בכל קשר אזור נוחות אחר יוצא ממך

אז העבר עבר
אך ההווה והעתיד בידינו, אל תחששי לחוות
תדעי שכל עוצמה וחויה מקדמות את הדבר הבא
הנכון והמדויק עבורך...
אין סוף לחוויות

9

ואני תוהה אם אני זקוקה למה שכולנו זקוקים.

אדוני היקר❣️

כעת חשה -כמו מוט ברזל ישר ארוך נוקשה..כתמי חלודה חדשים מבצבצים..

החום גובר..הלהט מתגבר..האש כתומה ואדומה.

הכתם נעלם כמו נמס לערפל. 

הוא מכופף את שתי קצותיו לוחץ יוצר כיפוף עמוק כיפה ומעגל.

ואני נכנעת מאושרת לאין קץ...

למודה למילים " רטובה לאדוני" לתגובה של פטמות זקורות....

וכל שנותר לי זה לחוש שלך שלמה ומאושרת

בדרכי החדשה💙