שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

דיוק עצמי לרבדים חדשים.

במרחב שבו אני נמצאת,
על הרצפה,
מתחתיך,
לרגליך—
כל איבר בגופי מתמלא בתחושת מתח.
עורי מתעורר ממבטך,
כמו גל חם ששוטף אותי,
מהעור הפנוי ועד לעמקי הנשמה.

אתה חוקר אותי,
את הצייתנות,
את הרכות,
את התשוקה שלי להיבלע בתוכך שוב.
והחיוך שלך—
אני חשה בו כמו מגע,
כמו לחישה המחלחלת למקומות שיד לא נוגעת בהם.

לא תמיד ברור לי מה חושב ליבך,
אך אני חשה את נוכחותך—
בכוונה ובשליטה,
בכוח השקט שלך שמבעיר בי סערה פנימית.

כשהרצועה מתהדקת,
משהו בי מתייצב,
נרגש ונמהל בו זמנית.
ברכיי נוגעות ברצפה
כמו הכרה במהותי,
כמו כניעה שהיא בחירה מודעת.

אני עוקבת אחריך—
לאן שתרצה לקחת אותי,
עם ביטחון כמעט עיוור,
ושקט פנימי בתוך המולת החיים.
ואז—הכל מתפוגג.
המציאות מתמוססת.
רק אני, אתה, והלהבה הזו בתוכי
שמבקשת שתכוון אותה,
שתשלוט בה.
בי.
לפני 4 חודשים. יום שישי, 26 בספטמבר 2025 בשעה 3:59

תמיד ידעתי שיש לי עוגנים
תמיד האמנתי שזה השפוי שבי

תמיד חשתי שלהיות זונה, כלבה, שפחה ,צעצוע
זה היכלת שלי להיות האני השלמה- תחושה אמיתית שאני זוכה להיות אני במקום שמרגיש בית

למה כמה ששולטים אומרים ורוצים שפחה עם עוגנים , וחושבים שזה משהו שיהפוך הרבה מהקשר לנכון עבורם בפועל בשעת מעשה , זה קשוח עבורם

כן איני מתנצלת על החולשות והחוזקות שלי, איני מרגישה שאיני שפויה על היותי סאבית

אבל בוא נשים את הדברים על השלחן לא משנה כמה עוגנים יש לי
יש לי צורך להיות סאבית, שפחה, צעצוע הארד קור
ואני שלמה עם הזונה שבי

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י