בקושי התעוררתי, הוא כבר היה במצברוח המתאים, ביקשתי לשטוף פנים לפני שמתחילים, הוא הסכים.
כשחזרתי לחדר, הוא כבר הכין הכל, המיטה מסודרת, נר דלוק על השידה, תיק שחור גדול עמד על הריצפה פתוח, יכולתי לראות שמציצים מתוכו כמה דברים שמפחידים אותי.
"תתפשטי"
"תשכבי על הבטן"
היססתי לרגע ואז עשיתי את מה שהוא אמר.
הפרפרים שהיו לי בבטן התחילו להשתולל יותר ויותר.
נשכבתי על הבטן, הרגשתי איך רגליי נקשרות למיטה, זאת הפעם הראשונה שנתתי למישהו לקשור אותי, לא נח לי עם חוסר שליטה על גופי שלי, זה דרש ממני המון.
שכבתי שם, ערומה, רועדת קצת, מהתרגשות, מקור, אני לא יודעת ממה יותר.
את הידיים לא רציתי לתת לו, זה הרגיש לי כבר יותר מידי, הוא ליטף אותי וביקש שוב, הרפיתי קצת את הידיים המאוגרפות קרוב לגופי, הוא ליפף יד אחת ועוד אחת, קשורה למיטה, שכבתי שם רועדת, ארבעת הגפיים שלי לא בשליטתי יותר.
ביקשתי ממנו בקול מתבכיין שירחם עליי, שזאת הפעם הראשונה שלי, הוא הרגיע אותי קצת, סמכתי עליו.
הבום הראשון הגיע כמעט מייד.
ההלם שהגוף שלי חטף לא יתואר.
מרוב לחץ רק התכווצתי יותר ויותר, הרגשתי איך הדמעות זולגות על לחיי, איך הנשימה שלי מאיצה, הוא התחיל עם המשחקים, מנחית עליי מכה ושואל בטון מתנשא "מה אומרים", אני כהרגלי, התחכמתי ועניתי לו, אבל הוא לא ויתר, עד שהוא לא קיבל את התשובה שלה חיכה המכות המשיכו והמשיכו, נשברתי, כמו כלבה טובה אמרתי תודה על כל מכה בסופו של דבר, זה היה כ"כ קשה לי, הוא ידע את זה.
כשהוא שלף בקבוק אלכוהול נכנסתי ללחץ.
כשהוא התחיל לחטא לי את התחת נכנסתי לעוד יותר לחץ.
בתחנונים גובלים בבכי ביקשתי הכי יפה שרק יכולתי שלא ישלוף עליי מחטים כי בזה אני לא מעוניינת להתנסות, הוא צחקק והמשיך בשלו.
כל הגוף שלי התחיל להתעוות, ניסיתי בכל כוחי להשתחרר מהקשירה המציקה הזאת, דבר שרק הידק את החבלים יותר. הכל רק כדי להתחמק מתחושת הכאב הבלתי נסבלת שאפפה אותי באופן פתאומי.
תחושת צריבה, עקצוץ, לחץ היסטרי, השתוללות מרובה ואז תגלית.
לא מחטים, גלגל כאב.
תמיד טענתי שלמרות החזות הקשוחה שלי, אני רגישה ועדינה, מסתבר שהגוף שלי מסכים איתי...
כמעט מייד בצבצו להן טיפות הדם.
הוא הבין שלאותו יום זה הספיק לי, שיחרר אותי ושכב שם איתי, מחזיק אותו חזק בין זרועותיו הגדולות והבטוחות, היה לי מאוד קשה, חוויה חדשה לי, תחושות חדשות, לחשתי לו באוזן, מתביישת בכל מילה שיוצאת מפי "אני מתביישת נורא, אבל חייבת להגיד את זה, תודה! "
החיבוק התהדק
תחושות הרוגע והשקט שלי גדלו.
עברתי בהצלחה את הכמעט סשן הראשון שלי 😄
לפני 16 שנים. 18 בפברואר 2008 בשעה 13:17