מה לעזאזל

יום אחד אני אבין

את הצורה שבה כולם משחקים את המשחק שלהם.

אני אוהבת משחקים.

הייתי שחקנית פוקר נהדרת.

ידעתי להמר על הידיים הנכונות.

ידעתי להסתיר את כל הקלפים שלי.

למה בחיים האמיתיים זה לא ככה?

למה בחיים אני תמיד בוחרת בקלף הלא טוב?

תמיד חושפת קצת יותר מדי, קצת מוקדם מדי?

אני פלפל חריף, זה אין ספק.

מהסוג שאיש לא יודע לבלוע בשלמותו.

אבל זה בסדר מבחינתי.

אני אמשיך לשחק לפי החוקים שלי.

תהיי ישרה.

תהיי הוגנת.

תהיי את.

מישהו בסוף יידע לבלוע את הפלפל ;)