ארוסי לשעבר והחברות שלי
היו סיפור אהבה נכזב.
הוא אף פעם לא חיבב את רובן
והן קלטו בו דגלים אדומים
שאני לא ראיתי מעולם.
הן לא אהבו אותו לרוב
הן רצו לשמור עליי
וגם הוא רצה לשמור עליי
שלו
אז הוא לא אהב אותן.
רוב החברות שלי אמרו במפורש
"הוא לא טוב לך"
כי הן חברות אמת
והן דואגות לי
והוא תמיד דאג לומר
שהן רוצות אותנו בנפרד.
כעסתי על עצמי כל כך.
זה תמיד ככה?!
זו הייתה האהבה הראשונה שלי
לא ידעתי איך זה נראה
תמיד החברות שונאות את בן הזוג?
הוא תמיד ביריבות איתן?
למה אי אפשר פשוט להסתדר?
אם אתה אוהב אותי
ואתן אוהבות אותי
למה שלא תמצאו מכנה משותף
סביב האהבה אליי
ותהיו חברים?
למה הכל כל כך מסובך?
ואז הגיע האיש שלי.
זה שהתאהבתי בו בלי למצמץ
זה שחשבתי שהרבה מעל לרמתי
זה שנגע לי בלב בתקופה הכי מוזרה
ולבסוף סיים מאוהב בי גם כן.
אז סיפרתי לחברות שלי.
אפילו הפגשתי אותו עם חלקן.
פחדתי מהתוצאה
אבל המציאות הראתה לי
שהפחד שלי הוא סתם.
החברות שלי אוהבות אותו
נהנות לשמוע ממנו
הוא לוקח את הטלפון שלי ומדבר איתן
הוא שואל אותי מה שלומן
הוא דואג
מציע את עזרתו
נותן את הלב שלו
בשביל החברות שלי.
הוא אוהב אותי באמת
וזה עדיין לא משהו שאני מבינה.
אבל זה עושה לי טוב :)