מה לעזאזל

אני לא אוהבת אותו.

לעזאזל איתי.

הוא ילד טוב.

הוא גבר טוב.

הוא נראה טוב.

הוא סקס טוב.

הוא עם עבודה מסודרת, קורת גג ורכב.

הוא מצחיק וחולק איתי הרבה דברים זהים בהשקפת העולם.

אבל אני לא מרגישה אליו כלום.

אני לא רועדת מהתרגשות כשהשם שלו עולה על המסך.

אני לא סופרת את הדקות עד שהוא יבוא לאסוף אותי.

אני לא מרגישה צורך בלתי נשלט להתקשר אליו כשאני בוכה.

אני לא מרגישה שאני יכולה לספר לו את כל הסודות שלי.

זה לא צריך להיות ככה.

הייתי אמורה להתאהב בו מזמן.

בינתיים אני רק מושכת את זה

מנסה לראות

"אולי אני עומדת להתאהב בו היום?

אולי מחר?

אני חייבת להתאהב בו מתישהו"

הוא עונה לכל הדרישות שלי כמעט.

אבל אני לא אוהבת אותו.

אני חושבת שזה בגלל

שאני אוהבת אותך.

פאק מי.

אני חייבת טיפול.