מה לעזאזל

קשה לי עם דו פרצופיות

כשאני לא יודעת מה אמת ומה שקר.

כשבבוקר הוא אומר דבר אחד

בצהריים דבר אחר

ובערב לא אומר דבר

למה לעזאזל אני אמורה להאמין?

זה ממש פגע בי

כי באמת הרגשתי שהוא אמיתי

ופתאום אני מגלה

שאין פה דבר אחד אמיתי.

פוגע? מאוד.

קורה? תמיד, לכולם.

מתיש? לחלוטין.

מה עכשיו?

אני צריכה תעסוקה אחרת

ואני לא מוצאת אותה.

שישי בערב תמיד הייתה הנקודה החלשה שלי

כשכולם יוצאים למועדונים שאני שונאת

או למסיבות שאני מתעבת

העדפתי לשבת בבית ולהעביר את הזמן בשיחות אקראיות.

אבל אין לי שום שיחה אקראית עכשיו

ולכן, אני חושבת עליו יותר ויותר.

לא היה כלום בעצם.

רק ציפיות.

מה שמזכיר לי

שציפיות נועדו כדי שנלביש אותן על כריות

לא על גברים :)

ואיך עבר השבוע שלכם?