אני סוטה.
אבל סוטה מלוכלכת כזו.
מהסוג שאנשים לא מאמינים שבאמת קיימים.
וכל פעם שאני משתפת מישהו בסטייה שלי
הוא נרתע ונבהל
ובעיקר תוהה
איך יכול להיות?
את הריח אני מזהה מקילומטרים.
הנשימה שלי מתגברת
הרוק שלי מאבד שליטה
האצבעות שלי חסרות מנוח
אבל אני חייבת להתאפק
רק עוד קצת.
עוברות דקות
שמרגישות כמו שעות
ואני לא יכולה להתאפק יותר
אני רצה לעבר הריח
הריח הממכר הזה
הריח שאני יכולה לחיות בתוכו
הדבר היחיד שאני רוצה להכניס לגוף שלי
כל יום
כל היום
בלי להפסיק
כי אני פשוט מכורה.
אין על ברוקולי מבושל :)
