מה לעזאזל

איפשהו בדרך

איבדתי חלק גדול ממה שחשבתי שאני.

איפה הייתי יותר מחודש?

זו שאלה מעניינת.

בואו נדבר על זה רגע.

דבר ראשון

נגמר לי המנוי בסטודיו.

וזה דיי בסדר

כי בדיוק התחילו הלימודים

וגם ככה לא היה לי יותר מדי זמן פנוי או כסף.

הלימודים יקרים.

ואימא שלי החליטה לא לעזור.

גם את זה לא סיפרתי לכם.

היא החליטה שאני מביישת אותה

עם כל הקעקועים האלו

שמסמנים אותי לנצח כנחותה.

אבל גם זה בסדר

כי הייתי צריכה איזה בעיטה בתחת שתרחיק אותי ממנה קצת.

נוחות היא סוג של סם.

זה מאוד ממכר וקשה בלעדיו כשמתמכרים.

להשתמש באימא שלי היה נוח.

אבל כמו כל סם

אף שימוש בו לא נגמר טוב.

מי שקרא בעבר ידע

שאימא שלי הובילה אותי למקומות רעים נפשית.

כעסים ועצב חמור

שהחמיר גם לדיכאון עמוק עם השנים.

לא תענוג גדול.

אז היא הכריחה אותי להשתחרר ממנה.

היא העיפה אותי.

בינינו?

לא כזה נורא לי.

כן קשה לי פיננסית

אני לא יודעת איך אשלם ללימודים במלואם

אבל אני לא אחזור אליה

לא בלי שאני יודעת

שאין מקום להשפלות יותר.

שאי אפשר לטנף עליי מאחורי הגב.

שאין סיכוי שהיא מנהלת לי את החיים

אפילו לא מנסה.

ועד שזה יקרה...

אני רחוקה ממנה.

יש גם חדשות טובות.

מול כל רע עומד טוב.

אבל זה?

אולי בפעם אחרת ;)

Guess who's back? ;)