מה לעזאזל

הגוף שלי

עבר המון שינויים בשנים האחרונות

ולבסוף ואחרי הכל

הגעתי למסקנה שלא משתמעת לשני פנים

אני שונאת את הגוף שלי.

פעם זה היה יותר קל.

הייתי מעבירה סכין גילוח על הרגליים

עושה תנועות לא נכונות

והסבל היה מתקהה

מיטשטש

ככה כמה פעמים ברצף

והייתי נרגעת.

היום זה כבר לא עובד.

אני מסתובבת יותר מדי בבגדים חשופים

ואם יהיו סימנים טריים

אנשים יתחילו לחשוד ולשאול שאלות.

יש דברים שצריכים להישאר בשקט.

מה כן אפשר לעשות?

יש כמה אפשרויות.

אני יכולה לקרוע את עצמי למוות באימונים.

עשיתי את זה עד כה.

אבל עכשיו תקופת מבחנים

אז אני לא מתאמנת בכלל.

יש לי אולי ערב פנוי אחד בשבוע

אני מעדיפה להעביר אותו עם בן זוגי.

אופציה נוספת זה לחזור להכריח את הגוף לסבול.

לקצץ באוכל

להתנגד בכוח לקרייבים.

עכשיו לדוגמא

ממש עכשיו אני עוברת קרייב

(כלומר crave)

אני רעבה כבר שעתיים

אבל אני מסרבת לתת למפלצת הזו לנצח אותי.

אני בשליטה על עצמי.

מתישהו הגוף יפסיק להשתוקק

ויתחיל לרצות את עצמו ממאגרי השומן.

אני במשקל עודף קיצוני

אני חייבת לטפל בזה

אחרת אני אסתכל על עצמי ואחוש בלילה בכל פעם.

גם עכשיו יש לי בחילה כשאני מביטה בעצמי.

בגלל זה אני משתדלת לא להביט במראה :)

אם כבר אני מביטה במראה

אני מסתכלת על הקעקועים.

הם מושלמים.

הם כל מה שאני רוצה להיות.

מושלמת.

עוד קצת מאמץ.

בסוף אני אהיה מושלמת.

בסוף אני אהיה ראויה.

מעניין מתי יגיע הסוף.

אעדכן.