מה לעזאזל

איפה היית?

לפני כמה חודשים

כשכל מה שהייתי צריכה

זה בדיוק את מה שאתה מציע?

כשבכיתי את עצמי לשינה

בשילוב של כאב ופחד

כשכל מה שביקשתי לעצמי

זה מישהו שיחבק אותי

איפה היית?

ולמה עכשיו אתה כאן?

כשאני לא יכולה להיות האש בחייך

דווקא עכשיו אתה מגיע?

 

יש לי את כל הזכות שבעולם לכעוס.

גם עליך

אבל גם קצת עליי.

ולא אכפת לי שזה לא הגיוני

אני ילדה

אני לא חייבת להיות הגיונית!

 

לפני יומיים

במוצאי השבת

שכבת במיטה ולא הצלחת להירדם

השעה הייתה כבר 01:30 בלילה.

ניסיתי להבין למה.

אמרתי שאולי ישנת כל השבת.

ואתה ענית שקמת בשעה 7:00 בבוקר.

הצעתי שאולי הגזמת עם הקפה

אבל מיד ביטלת את ההצעה והבהרת שלא שתית קפה.

ואז

בניסיון כושל להצחיק

הוספתי

"אולי אתה מאוהב".

 

זה לא היה נשמע לי מופרך במיוחד שיש מישהי מיוחדת בחייך.

אתה אדם מאוד מיוחד.

מגיעה לך מישהי מיוחדת.

התעלמת מההערה האחרונה ופשוט הלכת לישון.

 

בבוקר הדברים כבר היו אחרת.

סיפרת לי שיש מישהי.

הרגשתי תחושה מגעילה כזו.

לא בטוחה מה זה היה.

אולי קנאה.

אני לא יודעת.

אבל בכל זאת התעניינתי בפרטים.

לפעמים אנחנו רוצים לדעת יותר

כמה שרק אפשר.

אז ענית לי

וסיפרת לי קצת

ובמהלך היום גם סיפרת לי שזה לא יילך איתה.

אני מצטערת בשבילך.

זה לא מגיע לך.

אתה כולך לב.

לא אכפת לי איך אתה מנסה להציג את עצמך

אני רואה מעבר.

אני רואה אותך.

ואני לא באמת צריכה לראות אותך

בשביל לראות אותך

אתה פרוש בפניי

אפילו לא מתאמץ להסתיר.

 

אני תוהה למה.

אולי כי שנינו קורבנות של זוגיות אלימה.

אתה המשכת הלאה בחייך

ואני

אולי אני כבר לא שם

אבל אני עדיין טראומתית.

כל מילה שיוצאת לי מהפה

גורמת לך להרגיש אליי יותר אמפתיה

אתה רוצה לחבק אותי

אבל שנינו יודעים שזה לא צעד נכון.

 

אתה מזכיר לי דמות שכתבתי

גם במראה

אבל גם באופי ובאישיות.

את הדמות הזו כתבתי לפני שנים

לפני שהיית קיים העולמי בכלל

הוא לא מבוסס עליך

אבל כשאני קוראת אותו

אני מרגישה כאילו אתה הוא זה שמדבר אליי.

אז ביקשת לקרוא

והסכמתי

שלחתי לך חלקים נבחרים

עשיתי צעד לכיוונך

ועוד צעד

ועוד דילוג קטן

ובלי לשים לב

הגיע אמצע הלילה

אנחנו שוכבים

במיטות נפרדות אמנם

בחדרים שונים ובערים רחוקות

אבל אני מרגישה כאילו אתה כאן איתי.

אני עוצמת עיניים

מרגישה כף יד גברית ומחוספסת עוברת על הלחי שלי

ושולחת את היד שלי אליך.

ורק כשאני פוקחת עיניים

אני מבינה שאתה לא באמת שם.

 

ביקשת שלא אשחק בך

שלא אפגע בך

אבל האמת היא?

זה לא משחק.

הלוואי שזה היה.

יכולתי להתרחק

יכולתי להיות במקום אחר

יכולנו להישאר ידידים

אנחנו צריכים להיות ידידים!

אבל לא.

אני לא מסוגלת להתרחק ממך.

הראש אומר לברוח

או לפחות לחזור אחורה.

והלב אומר לדהור קדימה

לרוץ

לטוס

אל בין זרועותיך.

 

אני מקווה שלא תקרא את זה לעולם.

שלא תדע מה אני באמת חושבת.

אוכל להעמיד פנים שאני לא באותו המקום כמוך

אולי אפילו תאמין לי

ונוכל לחזור להיות מה שהיה

לפני שביקשת ממני

שאבחר בך.

שאבחר להיות שלך.

 

 

אני עייפה מהכל.