ואני יודעת שאתה כועס עליי
אתה לא מנסה להסתיר את זה בכלל
אני יודעת שאהבת אותי
ושעשיתי אותך עיוור
ועל זה אני באמת מצטערת.
אבל מה שאתה לא מבין
זה שהכל בינינו היה הדדי.
גם אני חלשה מולך
אתה לא יודע כמה.
אני יודעת שהיה לך איתי משהו מיוחד
ואני יודעת שלעולם לא תסלח לי
על זה ששברתי לך את הלב.
אבל אתה יודע מה?
אני מעריכה אותך.
אף פעם לא שיקרת לי.
תמיד אמרת לי את האמת.
אף פעם לא אמרת לי שאתה אוהב אותה
גם כשרציתי שתגיד את זה
גם כשדחפתי לך את המילים לגרון
גם כשאמרתי לך
"אני רק שמחה שאתה מאושר"
גם אז
תמיד עמדת על שלך
תמיד אמרת בפה מלא
"היא מאושרת.
אני לא מאושר"
ותמיד כששאלתי
מה ייתן לך אושר
תמיד ענית בלי לחשוב פעמיים
"את".
אבל אני לא יכולה להיות הגורם שלך לאושר.
גם אתה יודע את זה
אז המשכת איתה
עד שלבסוף
כשזה עמד במבחן התוצאה
כשהיא שאלה אותך
מה אתה באמת מרגיש כלפיה
גם לה אמרת את האמת
וסיימתם שם
כשהיא שבורת לב
ואתה קר.
אני יודעת שזו אשמתי.
אם לא היית מרגיש אליי כלום
אילו באמת לא רצית אותי
היית יכול לתת לה את הלב שלך.
"שברת לי את הלב"
אמרת לי שוב ושוב
"הייתי מאוהב בך"
גם את זה לא הסתרת
ועכשיו?
"עכשיו אני רק רוצה לזיין אותך כל כך חזק
להכאיב לך כמו שהכאבת לי"
אבל כבר הכאבת לי.
דמיינתי שתהיה משהו אחד
והתגלית בתור משהו אחר.
זה לא דבר רע
זה פשוט לא משהו שאני יכולה לקבל בחיים שלי.
אני לא באמת חושבת שאתה יכול לזיין אותי
לפחות לא כמו שאתה טוען שאתה יכול.
אתה לא תוכל לנתק את הרגש.
אתה יכול להכחיש
אבל שנינו יודעים
הרגשות שלך לא נעלמו
אתה פשוט יודע
שכשאתה מי שאתה
ואני מי שאני
אני לעולם לא אקבל אותך
ולכן
אתה מדחיק הכל.
אני לא קונה את ההצגה הזו.