אתה מעניש אותי או סתם מתעלל בי?
אני שואלת אותו.
האוזן שלי מאזינה לפעימות ליבו.
"קצת מכל אחד מהם"
הוא עונה בחיוך.
אני מרימה את ראשי אליו
הוא מביט לתוך עיניי.
מה בכלל ההבדל בין התעללות לעונש?
אני שואלת.
השאלה שלי הפתיעה אותו.
הוא לא בטוח מה התשובה הנכונה.
"אני חושב שעונש חייב לכלול התעללות"
הוא עונה ומוסיף
"אבל התעללות היא לא בהכרח עונש"
הוא מנשק לי את האף.
אבל אתה טועה.
אני אומרת והוא לא מבין.
אני לא חייבת להתעלל בשביל להעניש.
הוא מרים גבה.
"מתי הענשת מישהו בלי להתעלל בו?"
הוא שואל.
אני מחייכת.
זה קל.
התעלמות.
כשאני מתעלמת ממישהו
שכל כך צמא לתשומת הלב שלי
שמוכן למות בשבילה
אני נותנת לו להרוג את עצמו לאט לאט
בלי לתת לו אף תמורה.
"אז למה לא לחסום?"
הוא שואל.
אני מחייכת שוב.
כי לחסום זה קל יחסית.
בטח בשבילי
אבל הרבה יותר בשבילו.
תהיה לו נחמה
לנענש
הוא יחשוב שאולי חסמתי ושכחתי
אולי בלב שלי אני כבר לא מתעלמת.
אני לא רוצה לתת לו נחת.
אני רוצה שיידע
אני לוקחת בחירה
ובבחירה מודעת
אני מתעלמת ממנו.
"אבל הוא לא מטריד אותך?"
הוא שואל אותי.
אני חושבת לעומק.
הרבה פחות.
אני עונה.
הוא מתחיל להבין לאט לאט.
"אז מה המטרה הסופית שלך?"
הוא שואל.
אני מחייכת.
גם זו שאלה קלה.
אני רוצה שישלוט בעצמו.
אני עונה.
"מה?"
הוא לא מבין.
זה פשוט.
הוא טוען שיש לו שליטה עצמית שלי אין.
אז שישלוט בעצמו.
הוא תופס בי חזק יותר.
"אני חושב שזו דווקא כן התעללות"
הוא אומר.
אני מחייכת.
"תבטיחי שלא תעשי לי את זה"
הוא לוחש ונושק לי.
אני מחייכת ועונה אליו
תבטיח לי שלא תיתן לי סיבה.
מה ההבדל בין התעללות לעונש?
