עברתי התמוטטות עצבים
אני לא יודעת להסביר את זה
זה פשוט קרה.
ההורים ביקשו שאגיע מוקדם
הם רצו ללכת לעשות כל מיני דברים
וביקשו ממני להגיע ולשמור על הילדות.
אז הגעתי.
הבית היה הפוך.
הבטיחו שיסדרו עוד מעט
לא סידרו.
הגדולה התחילה לצרוח שאני דורשת ממנה לסדר
כעסה שאני בכלל מעזה
הסתגרה בטלפון שלה והתעלמה ממני.
אז לקחתי לה אותו.
כן.
לקחתי לה.
למרות שאני לא אימא שלה
יש לי את הזכות המלאה להעניש אותה.
היא התחילה לצרוח
לבעוט בי ולהעיף דברים
אז שמתי אותה בפינת העונש.
היא צרחה כמה דקות
בזמן שאני והקטנה סידרנו
ולאחר מכן דרשה את הטלפון שלה.
כמובן שלא נתתי
אז היא צרחה וביקשתי מאחי
(ילד בן 16)
שיתקשר להורים.
הוא התקשר והיא בכתה להם
סיפרה שאני מרביצה ומענישה אותה
והם כעסו שאני בכלל מנסה לחנך אותה.
מה לעשות שהם גרועים בזה?
בסוף היא נרגעה יחסית
אחרי שהבית היה מסודר
והן עלו להתקלח.
הקטנה סיפרה שהיא חפפה
אז דרשתי ממנה להביא לי מסרק כדי שאסרק אותה.
היא הביאה והתחלתי.
אבל השיער היה יבש.
היא לא חפפה.
היא שיקרה לי.
כשאימתתי אותה עם השקר
היא התיישבה על הרצפה והתחילה לצרוח ולבכות.
בשלב הזה אני התקשרתי להורים
והם בתגובה ניסו להבין מה היא רוצה.
היא התחילה לצרוח שהיא רוצה סליים
ואני כעסתי עליה
מה הקשר?!
אתמול קיבלת צעצוע חדש!
אבל הם אמרו לה בסדר.
ואז ההורים אמרו לי להכין להן משהו שהן אוהבות.
הדלקתי את המכשיר ובאתי לילדה הקטנה
שאלתי אותה
"למה את משקרת לי?"
והיא התעלמה
"אני מדברת איתך"
אני אומרת לה
והיא עונה
"אני לא רוצה לדבר איתך"
תוך כדי שהיא מרוכזת בסרטון יוטיוב בטאבלט שלה.
פה כבר התחלתי להשתגע.
"כשאני מדברת איתך את תתייחסי!"
צעקתי
והיא התחילה לבכות בצרחות.
לקחתי לה את הטאבלט
והיא צרחה חזק יותר.
בשלב הזה כבר לא יכולתי יותר.
צרחתי
העפתי את הטאבלט
דפקתי את הידיים בשולחן
צרחתי
צרחתי
צרחתי שוב ושוב
משכתי בשיער
עליתי למעלה
טרקתי את דלת השירותים
שוב ושוב ושוב
משכתי בשיער
צרחתי
והתיישבתי על הרצפה.
עברתי התמוטטות עצבים.
אין לזה שם יותר טוב.
אני לא מסוגלת להתמודד עם זה.
שתי ילדות חצופות ומפונקות
שאין לי אפילו יכולת לחנך.
הילדים שלי לא יהיו כאלה.
אבל בינתיים
אני מרגישה את הבריאות הנפשית שלי
אוזלת לאט לאט.
כואב לי הגרון.
