אני בנאדם רע.
אני הולכת לגיהינום בוודאות.
אין אנשים כמוני בגן עדן.
מה גרם לי לחשוב על זה דווקא הבוקר?
האישה בתחנת האוטובוס.
הגעתי לתחנה דקות ספורות לפני הקו שלי
ובתוך התחנה ישבה אישה
שגם אם תיקחו את כל הבגדים שעליי ותתפרו לאחד
לא תצליחו ליצור את גודל המכנסיים שלה.
אישה שמנה מאוד.
אני אולי שמנה
אבל אני לא בעודף משקל כה קיצוני.
לא משנה.
היא ישבה שם
הביטה בי לרגע
ואז סיימה לגלגל את הסיגריה שלה
והדליקה.
עישנה שאכטה אחת
והשתעלה את חייה
ככה במשך כמה דקות
עד שהגיע הקו שלנו.
באותו הרגע ריחמתי עליה
ובאותה נשימה הרגשתי
תחושת התנשאות.
תחושה עילאית.
בראש שלי עבר רק משפט אחד.
"אני יותר טובה ממך
גם אם אנחנו נוסעות באותו הקו".
אז כן
ברור שאני בנאדם רע
וברור שמקומי בגיהינום
אבל אני לגמרי בסדר עם זה
כי עבדתי קשה מאוד בשנה האחרונה
בדיוק בשביל הרגעים האלו
להרגיש
ולדעת
שאני יותר טובה מכולם.
הבוקר שלי התחיל בלהיחנק מסיגריות.
ואיך הבוקר שלכם התחיל?