מחשבות

הכרתי אותה סתם ככה במקרה דרך אנשים. 

היה איזה סיפור ממש מגניב של כמה ימים שהתפתח בינינו, או שסתם הרגיש ככה כי ככה רגשות גורמות לדברים להרגיש.

ערב אחד התנשקנו+, התפרצות כזאת - רק כמה ימים מאז שהכרנו ועדיין. למחרת, שבוע מאז שהכרנו בדיוק, אמרה שפחות ניראלה, לא חושבת שיכול לעבוד לה עם סאב*.

קשה עם ונילים, או איזה משפט אליטיסטי כזה.

עברו איזה שבועיים. רוב הזמן מאז שהכרתי אותה הוא זמן שאני מתגבר עליה. אתמול היא הייתה פה שוב, ישבנו וזה. יש לה טקט, היא התכוונה להמנע מלראות אותי, אבל התעקשתי שתרגיש בנוח להיות פה. גם רציתי לראות אותה, ולא התביישתי לומר אתזה בקול רם. 

היה בסדר. ישבנו דברנו, קצת וייבים כאלה ואחרים אבל היא קצת כזאת בכל מקרה. היה טוב, לא דרמות. עכשיו היא הלכה, ומן הסתם שנפלתי כמה צעדים אחורה בתהליך התגברות עליה. מן הסתם שהייתי יכול לשבת בשקט והיא הייתה שומרת מרחק ולא ישנה על הספה בדירה שלי. אבל עשיתי אתזה לעצמי. 

אמרו לי כבר שהמזוכיזם שלי מתבטא גם בבחירות כאלה, בדברים שרחוקים מאוד ממה שבתחושה שלי הוא מתבטא בו. בבחירות תמוהות בקשר לזוגיות. התאבססות על בנות שבבירור לא יסתדר איתן וחבל לשקוע עמוק יותר סתם, כשאני אומר ששווה להנות גם אם יהיה מבאס אחר כך. אבל אני לא יודע אם זה המזוכיזם פה.

במקום מסוים אני לא רוצה להתגבר עליה.

אני מרגיש עכשיו משהו. עבר ככ הרבה זמן מאז שהרגשתי ככה. ניסיתי חקרתי הכרתי פגשתי וטה טה טה וכלום. לא שלא כיף, מאוד כיף, ופגשתי (א)נשים מדהימות, אבל ככה לא הרגשתי באמת הרבה זמן.
אז לנסות להדחיק אתזה? לחכות בכוח שזה ישקע? עד שאני מרגיש משהו? הלב הפולני הקר הזה? 
זה מרגיש כזה בזבוז. לא רוצה להתגבר עליה. רוצה להשאר בבאסה עוד. הקצבתי לעצמי להיות בבאסה עד יום ראשון (שלשום) אבל באותו יום ראיתי אותה שוב אז מגיע לי עוד זמן באסה. קצת לשקוע בזה, להרגיש אתזה. באסה עדיפה על שעמום, ill die on that hill. בכמה זמן רצוף שלא היה כלום ולא יצא לי כלום מהמסיבות הרגשתי כזה ריק. עכשיו אולי אין לי כלום ביד אבל לפחות אני מרגיש משהו.

פאקינג מה הבעיהשלך אני אהיה סוויץ יעבלה בואי קצת להתמזמז ולהתכרבל לראות 500 days of summer ולחבק את החתולה סעמק 

* נשמע כאילו היא סתם יצאה דוש שמזמזה אותי וברחה, זה לא המצב סתם חסכתי במילים. היא נשמה טובה 3>