|
|
|
פעם ישבתי ביער
דשא ירוק מתחת לרגלי
ושמיי דמדומים מעלי
רוח קרה עוברת דרכי
מצמררת את עורי
וממשיכה הלאה
כי זה מה הרוח עושה.
היא מהירה וחזקה, ויותר מהכל קלילה
מטיילת בין עלה ועלה
עד שכולם רוטטים
והיא?
הרוח ממשיכה הלאה
השיער שלה עף אחורה
בזמן שהגלים התנגשו באבנים הקטנות במרחק
הוא החזיק אותה, ברכות
והביט בעיניה הכהות,
הריח שלו מילא אותה,
נדבק לעורה הסמוק
מלח הים על הלשון שלה,
מריר, מלוח
אז הוא הצמיד את שפתיה לשלו
והמלח נמס לסוכר
לפעמים אני מתמלאת בתחושה
שקשה לתת לה שם.
היא באה בגלים, בעיקר כשאני לבד
בחדר נעול עם חלונות סגורים
מתחת לשמיכות רכות וצעצועים פרוותיים
התחושה הזו
בין הורוד של הלחיים שלי
לשחור של השיער שלו
לאצבעות המחוספסות שלו על הצוואר שלי
לזרמים שמחשמלים את העמוד שדרה שלי
אני מחייכת
לומרות שהגוף שלי בוער ושורף
אני כועסת
אני כועסת כי מסרתי את עצמי
את כולי
את החופש, את הכוח, את העצמאות ואת האחראיות
את ידיי ואת רגליי
את ראשי ואת ליבי
אני כועסת יותר
כי הלחיים שלי לא אדומות
והשיער שלו אולי כבר לא שחור
ולא האצבעות שלו או של אף אחד אחר לא שם
ואז אני שוב בחדר
לבד, אבודה
ולומרות שלא מסרתי את החופש שלי
אני כבולה מתמיד.
