לפני שנה. 8 בינואר 2023 בשעה 13:24
לפעמים אני מתמלאת בתחושה
שקשה לתת לה שם.
היא באה בגלים, בעיקר כשאני לבד
בחדר נעול עם חלונות סגורים
מתחת לשמיכות רכות וצעצועים פרוותיים
התחושה הזו
בין הורוד של הלחיים שלי
לשחור של השיער שלו
לאצבעות המחוספסות שלו על הצוואר שלי
לזרמים שמחשמלים את העמוד שדרה שלי
אני מחייכת
לומרות שהגוף שלי בוער ושורף
אני כועסת
אני כועסת כי מסרתי את עצמי
את כולי
את החופש, את הכוח, את העצמאות ואת האחראיות
את ידיי ואת רגליי
את ראשי ואת ליבי
אני כועסת יותר
כי הלחיים שלי לא אדומות
והשיער שלו אולי כבר לא שחור
ולא האצבעות שלו או של אף אחד אחר לא שם
ואז אני שוב בחדר
לבד, אבודה
ולומרות שלא מסרתי את החופש שלי
אני כבולה מתמיד.
