לפני שבוע. 7 במרץ 2025 בשעה 10:24
תודה על אנשים יפים
BunnyHardcore
-דברים רנדומליים שעוברים לי בראש-שיחות שלי עם עצמי
-פריקות
-כאוס.
*אני לא פה לרצות אתכם, וגם לא בהכרח פוליטיקלי קורקט, תבכו על זה במקום אחר.
לפני שבועיים. 4 במרץ 2025 בשעה 0:31
No comment
לפני חודש. 28 בינואר 2025 בשעה 1:18
המלצות לסרטים טובים
רצוי סביב בידיאסאמ ועולם השליטה
אבל בביצוע טוב
ואם לא אז משהו מרגש סוחף ומשעשע
תודה מראש
לפני 3 חודשים. 8 בדצמבר 2024 בשעה 11:10
לא טרנטינו,
ולא ספרות זולה,
רק ילדה בת 18 שבזמנו נכנסה לכלוב
הייתי במדים וחיכיתי ליד החופליה שירגע הרעש כדי שאוכל להיכנס.
ובזמן הזה עשיתי גוגל: אתר הכלוב
כי כמו הרבה צעירות פה שמעתי עליו פודקאסט ואמרתי לעצמי
למה לא?
ואז מצאתי את עצמי פה,
מנסה להבין איך האתר השחור הזה עובד, ולמה הכינויים של כולם נעים בין קרינג׳ גועלי, לבנאליות, לדברים לא מובנים, ולבנות שלא משקיעות בשם כי הן כוסיות ומותר להן.
שכל אחד יעשה מה שטוב לו, כן?
אבל אני בזמנו (ועדיין) חושבת שאני מגניבה מדי לפה
ומה יותר מגניב משם חמוד שכולם ינסו להבין מה פירושו
כשאין אחד.
אז האני באני- גם באני וגם האני הם כינויים מהבית,
חמוד וברור עד כה, אין מדי להסביר
ואז מה שעבר לי בראש זה:
“זה ריק, צריך להפוך את זה למעניין.
מה יהפוך את זה למעניין?
למה אכפת לי אם השם מעניין?
זין על כולם שילכו לחפש.״
והקלדתי….. או משהו…..
הסתדר נפלא
אני הייתי האני באני תודה והמשך יום טוב ;)
לפני 3 חודשים. 1 בדצמבר 2024 בשעה 14:59
כמו נחש- העור שהשלתי נשאר מאחור
ואותם האנשים מהעבר, אותם אנשים שכבר לא בחיים שלי היום,
מכירים את אותה הקליפה.
לא את הגרעין, לא אותי
וכדי להמשיך לעתיד שתואם את מי שאני היום
אני צריכה לשחרר מאותם אנשים- ומאותו העור
שכבר שירת את תפקידו.
לפעמים כואב קצת עכשיו, כדי שאחר כך יהיה טוב יותר.
לפני 4 חודשים. 5 בנובמבר 2024 בשעה 9:26
היא נתנה מקום לשדים שלה
עד שהם אכלו אותה חיה
לפני 4 חודשים. 26 באוקטובר 2024 בשעה 3:38
געגוע
למשהו טוב ומוכר
לרחוב ההוא עם העצי שלכת
ליום ההוא שבספונטניות כל המשפחה יצאה לטייל
למנגינה נוסטלגית
לריח הטרי של הגשם
למיטה חמה של בוקר
לקול חם ואוהב
לפעם ההיא שהאוויר היה נקי
והצבעים פשוט היו בוהקים יותר.
לפני 4 חודשים. 24 באוקטובר 2024 בשעה 3:52
הטעות לסמוך עליך
לפני 5 חודשים. 18 באוקטובר 2024 בשעה 13:27
עוד ירח מלא
עוד גל של רגשות
חלק בבטן, חלק בראש
חלק מאיימים לפרוץ מהחזה
אני ערה יממות ורואה את הימים חולפים
מהר יותר ויותר וכבר מה התאריך?
אני מוצאת לי נחמה בשמש ובירוק של הדשא
אני נוגעת בצבעים ומקשיבה עם העיניים
ואז חוזרת לשלולית
קטנה ומלוכלכת, אבל מוכרת ומנחמת
אז אשב קצת בשלולית שלי ואנגב את הרגליים על הדשא
שוב ושוב ושוב ושוב
עד שלא תהיה שלולית
ואת הדשא יחליפו פרחים.
לפני 5 חודשים. 3 באוקטובר 2024 בשעה 15:24
איך זה הגיוני
שכל פעם אחרי תקופה
שאני לא חושבת עליך או על שמך
את חוזרת
עם התנצלות נוספת, או בת זוג חדשה,
תמיד אחרי תקופה של אי ידיעה
תמיד קסומה, תמיד אפלה
תמיד ילדותית ופזיזה
ואני עדיין בוחרת להיפגע
מילדה שלא למדה לשלוט בעצמה