BunnyHardcore

ביציאה מהילדות

הייתה מדרגה

ונפלתי,

אין שום וודאות בעולם הזה

חוץ מהאחת שאני נותת לעצמי

Thank god I exist 

נמאס לי

תנשמי

ותשחררי

זה לא שווה את זה

זה קצת משעשע שהעבודה שלי זה לדבר עם אנשים

בעיקר מבוגרים ממני

בעיקר גברים

בעברי זה היה מרתיע אותי

היום אני מוצאת את זה למשעשע

אני תוהה האם הם מצליחים לשמוע את המעבר

מעבר לקול היציב, הדיוק בבחירת מילים והאסרטיביות

מעבר להומור הקליל 

מעבר לתפקיד, מעבר לגיל

אני חושבת שהם רואים את המעבר לפעמים

כי אני מרגישה את הדינמיקה משתנה

איך הם מתרככים ומתאימים את עצמם אלי

כבר בלי שאתאמץ

בלי שאזרים את השיחה

משעשע קצת, לא?

Oh to be a woman 

כבר תקופה שאני משכתבת את הסיפור שלי

‏כותבת את עצמי מחדש

‏לומדת את עצמי מחדש

‏חוקרת את עצמי מחדש

ואין איום ממשי בדבר, ועדיין מדי פעם הפחד מוצא את דרכו אלי

אני כותבת פה ומזכירה לעצמי 

שזה בסדר להרגיש, הרבה, כאן ועכשיו.

זה בסדר להיות מעורערת וזה בסדר להיות מוצפת 

זה בסדר לפחד

זה בסדר לא להקשיב לאחרים, ולשמוע לעצמך

זה בסדר לא להתנצל, זה בסדר גם לשתוק  

זה בסדר לקחת הכל בערבון מוגבל

גם את המחשבות שלי,

הכל בסדר, גם אם זה ממש לא מרגיש ככה

זו תזכורת שלי לעצמי שאחרי כל סערה יש שמש

ואחרי כל שמש יש סערה

רוצה או לא רוצה

בסוף אני יוצאת

מתקופה אחת לאחת חדשה

חשיבה תמיד הייתה לי לנשק

גם אם מול עצמי

אז זו תזכורת 

שלי ובשבילי

כלכך הרבה מחשבות

ולא מספיק מילים

אני אוהבת להכנס לכלוב במקומות ציבוריים ולראות מזווית העין מי עוד סוטה חוץ ממני :)

‏פעם הייתה לי נטייה לנסות להסביר את עצמי

לפרום את כל הקשרים

לרדוף אחר צדק

‏לעשות סדר

‏לחנך מחדש.

‏עם הזמן והשחיקה הבנתי שאנשים לא שווים

‏את הסבלנות או המאמץ

‏גם אם עמוק בתוכם ‏הם טובים

הבנתי שזה לא התפקיד שלי

ללמד לחנך או להסביר

אני לא פה כדי ללעוס את מה שלכם קשה לבלוע

במקרה הכי רגוע תחנקו.‏

לי קשה עם החוסר צדק

בא לי שתהיה הבנה הדדית

בא לי שהכל יהיה פתור.

‏אבל עם הזמן למדתי

‏שלהשאיר קצוות פרומים זה בסדר

ואף נחוץ 

כי לפעמים כדי לפרום קשר עקשן

צריך לחזור אחורה

ולראות מאיפה הפיתול התחיל.