כל-כך נמאס לי מבני אדם
כלכך נמאס לי תמיד לנסות להיות הכי מנומסת, אני מכילה,
הכי מתחשבת בכל סיטואציה
רק בשביל שאותם אנשים שאני באה לקראתם ישימו עלי זין גדול ועבה, בסיטואציות שאדם אנושי לא היה מרשה לעצמו להתנהג ככה.
ואני מבינה שהבעיה פה היא לא מולי,
אני מבינה שיש אנשים אגואיסטיים וחסרי מודעות בעולם הזה
ובעיה היא שלהם מול העולם הפנימי שלהם
אז למה אני מתרגשת מהם?
כי אני מהאנשים שמאמינים בטוב,
אני מהאנשים שכולם אצלם מתחילים בפלוס, כולם.
עד שהוכח אחרת,
ואז, כשמוכח אחרת, אני נקרעת
כי אני מאלו שמתקנים,
אני חובשת פור פאקס סייק,
אני ה״חברה הפסיכולוגית״ של פאקינג כולם
אני תמיד אהיה שם לנסות לעזור ולשפר את המצב
וההבנה שהחוסר הדדיות הזו זו לא אשמתי, וגם לא בעיה שלי אומנם קיימת, אבל זה לא מפחית את התסכול או הכאב שמגיע עם כל חוויה כזו.
אני שומעת באופן קבוע
״תפסיקי לקחת הכל ללב״
אבל אני לא מצליחה,
זו הברכה והקללה שלי
