אלו מכם שדיברנו איתי לאחרונה יודעים שאני טובעת
בהכל
כל הזמן
אז אני אפילו פחות זמינה מבדרך כלל,
ולומרות שבדרך כלל עונה לכולם מתוך נימוס כרגע לא מסוגלת אפילו לזה.
וכן אני מרגישה צורך להתנצל על זה
לומרות תדמית הביצ׳ שיצרתי לעצמי פה.
יש לי נטיה לבוא לפה ולפרוק כשרע לי
אז לפעמים מהבלוג נראה שאני תמיד ברע
בפועל אני מזגזגת בין טוב מאוד לרע מאוד בדילוגים.
אני לא יכולה להסביר למה, אבל יש משהו באתר הזה, בבלוג הזה, שגורם לי לרצות לדבר בחופשיות.
אבל איך מדברים בחופשיות כשאין חשק לדבר?
תמיד הייתי תקשורתית,פטפטנית,
זה היה הצד החזק שלי
ועכשיו?
עכשיו אין לי מילים
לא להסביר, לא לפרט
אפילו לא באופן שטחי
ובאלי לדבר.
באלי לשתף, באלי להקשיב
אני מרגישה כאילו כבלו אותי ומשאירים אותי חסרת אונים
פשוט להתקיים
ובתור אדם מאוד אופטימי, התעייפתי.
כן הכל לטובה וזה וזה
אבל אין לי כוח יותר
ואני מוצאת את עצמי כל יום בוחרת להמשיך הלאה
לנסות פחות, לומרות שלא מרגיש לי שמצליח
אחת הסיבות למה אני אוהבת להיות נשלטת היא החופש
ממחשבות
מהחלטות
אני לא בשליטה ולא צריכה להתמודד עם כלום
זה לא מתפקידי
זה לא על הכתפיים שלי
ואפילו שם, במקום היחיד שאני יכולה להקנות לעצמי את החופש הזה, הוא לא קיים.
כי סשן מעכשיו לעכשיו זה לא לטעמי,
וריגוש ואמון נבנה עם הזמן
ולי אין זמן
אני רק רוצה חופש
