לפני 9 חודשים. 31 בינואר 2024 בשעה 21:48
אתה מפלצת
אבל לפעמים אני מתגעגעת
לא אליך
אלא למי שהיית אלי
איך הובלת אותי דרך חושך מוחלט לעולם הזה
ואז, רק בת 18, הייתי כלכך קטנה
וראית אותי, ראית מי אני, מהרגע הראשון.
ישבתי לי על כסא בר גבוה ושיחקתי עם הרגליים
וזה הספיק לך.
הספיק לך כדי להפוך אותי לשלך,
אהבתי אותך כל-כך, מסרתי לך את כולי
הייתי שלך.
מצאתי את עצמי חסרת אונים עם להב צמוד לעורק הראשי
ופחדתי, אבל לא הרגשתי אימה
הייתי רגועה
הייתי איתך.
ואחרי שנתתי לך להרגיש טוב
כשולט, כדאדי
אחרי שניסית עלי את כל מה שרצית לנסות
אחרי שחתכת והרבצת ובגדת
הלכת
חזרת למי שהייתה שם לפני
לא קינקית, לא מספקת אותך
אבל נוחה,
ואני כבר לא מאשימה את עצמי
אבל עדיין מענישה
כי אתה, כמו מי שאחריך
רק גרמו לי להבין שגם הכל זה לא מספיק
בשביל האדם הלא נכון