משהו שמצאתי בפתקים23/7
כבר היינו בסופר ביחד, כמה פעמים
אבל הפעם זה היה קצת שונה.
הפעם הסופר היה בסגנון קצת אחר (החברה האירופאית הזו נו) והרגשתי קצת כאילו חזרתי לחופשה באירופה.
הייתה לנו רשימה גסה של מה שצריך
אבל כרגיל התפזרנו.
בעיקר אני, אני לא טובה בסופרים
מרגישה במוזיאון אבל עם אופציה לקנות כל מה שעולה בדעתי,
שילוב מסוכן.
אז בזמן שאתה התעסקת בקניות של מבוגרים ולבחור לאבנה או כדורי מוצרלה או משהו
התשומת לב שלי נדדה לשורות ארוכות של מדפים מלאים בכל טוב צבעוני ומזמין,
וזה בדיוק השלב של בדיקת יכולות האיפוק שלי.
שאין לי.
אם לא היית שם גם המסגרת שלי לא הייתה עוצרת אותי.
אז בדיוק כמו שאני מרגישה במחלקת יצירה, הרגשתי כשעברתי שם, כל כךךךךךך הרבה אפשרויות והכל פשוט מתחנן שאקח אותו.
חינכו אותי להיות צרכנית טובה מדי,
די לקפיטליזם.
אז אני מסתכלת על כל המתוק שבעולם ומנסה לרסן את עצמי מבחירות כלכליות שגויות,
מעיפה מבט אחורה ורואה אותך בסוף שורת המדפים, עומד מעל הגבינות ומחכה שהעובדת תעביר לך את הקופסא.
וכאילו מרגיש אותי, אתה מסתובב ומסתכל
זורק חיוך קטן, מקבל אחד חזרה
ופתאום כל המבחר והצבעים כבר לא מעניינים
וכמו חתול שרוצה תשומת לב, אני מתקרבת אליך
עד שאני לידך, מקבלת נשיקה במצח וחיבוק חם
(שהיה נחוץ, היה קפוא שם)
הרגשתי כמו ילדה קטנה
אבל הפעם שלא מפחדת ללכת לאיבוד בסופר,
לומרות שהצעת להביא רצועה כדי להקטין סיכויים, ואני עדיין בעד,
הרגשתי את החופש להיות מה שרציתי
ילדה מתרגשת מכל דבר קטן, שמקפצת בהתרגשות מקופסאת אוכמניות
או בחורה עם בעיית קבלת החלטות שנתקעת במחלקת החטיפים לרבע שעה.
וחיבקת אותי, את כל הצדדים בי
הילדותיות והבוגרים כאחד
הפחדניים והאמיצים
וככה יצא שאיפשהו בין שבועות לסוף העולם
התחלנו לאהוב כדורי מוצרלה.