~~~
הפצרתי בעצמי לגדול, אז יצאתי מאיזור הנוחות
והלכתי היום לבד למסיבה
היו בה אנשים שהכרתי
וחלק מהזמן הייתי איתם
אבל הערב היה מוזר
האנרגיות שלו והצורה שבה דברים זרמו
אנשים שהיו והדרך בה התנהלו
הכל היה פשוט.. כמו קורי עכביש
ואני בשלב מסויים החלטתי שזה מספיק לי
והלכתי
לבד
וזה היה בודד
להיות עם עצמי כשהייתי מוצפת, לקחת את עצמי לפינות או החוצה כדי למצוא את עצמי בין כל הרעש
ולנסות לא לוותר לעצמי, ולא לברוח הביתה כי זה כל מה שעשיתי כבר תקופה ארוכה.
ועוד הודעות ואינטרקציות פתאומיות ורנדומליות נוספות
(באמת כמות הדברים היוצאי דופן שהיו היום הייתה אבסורדית בקטע מגוכך שאני באמת כבר לא יודעת אם לצחוק או להיות מודאגת)
ובסוף
אחרי כל השיט הזה
אני חוזרת לבית ריק לבד
ולא הורדתי את האיפור כי ידעתי שהדמעות ימרחו אותו
זה מצחיק
הייתי כלכך חזקה
לבשתי רתמות החוצה וזה נועז עבורי, רקדתי שרתי צחקתי ודיברתי עם אנשים כמו שאני יודעת
והיו רגעים נחמדים
אבל בתמונה הכוללת אני מרגישה חלולה
בודדה
עצובה
אני מסתכלת על האנשים והשיעורים שבאו איתם
מתסכלת אחורה על תקופות שגדלתי מהן
ועדיין מרגישה כאב
והרי יש אנשים שלמדו את אותם השיעורים כמוני, אני לא לבד
אבל הלילה?
הלילה אני לבד
כמו אתמול ושלשום
ומחר
ונמאס לי לנסות להיות חזקה
בבית בעבודה
עם חברים או עם משפחה
אני מתפרקת
לרסיסים
אני בונה את עצמי מחדש
אני בטריטוריה לא מסומנת אז רק הגיוני שאנסה להבין
What I outgrew
ולאן עלי ללכת
אבל כרגע?
כרגע אני לא רוצה לחשוב
לא רוצה לרוץ כלכך מהר
לא רוצה להבין ולחבר חתיכות של פזל
אני רק רוצה חיבוק
חם
שקט
נשיקה בראש
ולהרגיש מוגנת מכל החרא הזה