החיים האלה מכים בי כמו גלים,
אבל עד שאני חושבת שאני מצליחה לחזות את הקצב
מתנגש בי אחד גדול שמשאיר אותי ללא אוויר.
אני מנסה לצוף
ויש רגעים שאפילו מצליחה,
בשקט, בנחת, פשוט סופגת את הזרימה.
אבל אז מגיע עוד גל,
ואני מוצאת את עצמי חותרת
למעלה לצד צדדים העיקר לצאת,
להרים את הראש מעל פני השטח,
לא לטבוע בכאב,
לא להיחנק
רק לא להיחנק
אבל הפנים מלוחות
ובאופק אני מתקשה לראות יבשה
ואמנם לחתור תמיד ידעתי
אבל לצוף אפשר רק בשלווה.
החיים האלה מכים בי כמו גלים,
לפעמים גדולים, לפעמים לא צפויים
לפעמים אני מסתכלת למטה ולא רואה את התחתית
ולפעמים צוללת עמוק יותר משחשבתי שאפשרי.
לפעמים מתעייפים לי השרירים
ואני מפחדת
מפחדת שאשאר שם תקועה
לבד
ואף אחד לא יצליח לראות או לשמוע אותי
מפחדת שכך זה ישאר
לא משנה כמה חזק אחתור או אצעק.
החיים האלה מכים בי כמו גלים,
חלקם גדולים חלקם קטנים,
חלקם מקשים לי על החיים
חלקם מלמדים אותי שיעורים
חלקם עוזרים לי לכתוב שירים.
כך או כך החיים האלה הם הגלים,
ואפשר להישאב למערבולת
או לפרוס ידיים לצדדים.