אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

העולם כבר לא פשוט

"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "

תודה לכל מי שבחרו לבקר:
מוזמנים להשאיר תגובה או חיבוב .

הכתיבה שלי מבוססת על הרהורי ליבי, מחשבותיי והחוויות שליוו אותי
אני כותב עבורי בלבד. המילים , הרגשות והתהיות שאני מעלה פה
שייכות לתוך מסלול חיי .

אין פה פוסטים מחוקים.

קריאה נעימה!
לפני כחצי שנה. יום חמישי, 27 בנובמבר 2025 בשעה 16:13

מהו זיכרון?

 

האם הוא זכר הדיו על הדף

או 

מחשבה שעולה בעקבות

 

האם הוא אירוע שעולה

או

 קול הצחוק שנחקק

 

האם הוא עולה בחולי

או

משתפשף בקושי

 

מילים, מעשים, חלומות, פחדים

האם הם זיכרון חולף

או שמה הוא טבוע בלב

 

קחי ממך את הכל

אל תשאירי דבר

פתחי דף חדש

בעולם

 

הכאב לא יעלם

הוא רק ידהה

כי הזיכרונות החדשים מעבר לפינה

 

ואותו זיכרון מכאיב

ימצא את דרכו למגירה

אין לראות ואין להקשיב

כי השקיעה בו , מעציבה

 

אך בתוך הכאב, העצב והחולשה

מתרחש תהליך

תהליך של הבנה.

 

"אל לי לשכוח את העבר,

פן אחזור עליו בשנית בעתיד"

זה הוא מה שמבדיל אותי

משאר המבקשים לשכוח

 

כי הו אז.. 

אלטף את המילים שנכתבו בתשוקה, בייסורים, בלב מתפרפר מרגש אצילי

לא לא הלייקים ולא התגובות

ינצרו בי אלף תחושות

כי המילים ישארו קבועות בדף

 

ללטף אותן,

תמיד אוכל.

 

זיכרון. 

אל תעלם.

 

 

פשוט שיר, שמעניק לי תמיד תקווה כשהוא מתנגן.

 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 26 בנובמבר 2025 בשעה 0:20

הכל מרגיש נקי בבוקר

האוויר

השמיים מרובי העננים 

צליל הציפורים

רגע לפני שמתחיל את היום 

רגע לפני שהשקט הנקי הזה

מצטרף הרעש 

של החיים 

של אינטרסים של אנשים אחרים

של מכוניות ומירוץ החיים

 

אולי נולדתי בשנות ה80

אבל הנפש שלי בורחת למרחבים 

של איזה תקופה..

שבה  אדם בהה במרחבים

ובנה בידיו את גורלו

גורל מרשים.

לפני כחצי שנה. יום שני, 24 בנובמבר 2025 בשעה 0:06

הירוק לאט לאט מחליף את צבעי הקיץ

מרענן את האוויר 

מנסה להבליט את הנוכחות שבו

למרות שהטבע ממאן לעזוב את הקיץ החמים

בבוקר אני מרגיש

פוטנציאל 

לפני שרוח המפרשים שלי תדולדל 

 

הגוף מרפה

והשעה שש כבר לא מתנוססת בשעון

לוקח לי עוד כמה רגעי עונג תחת השמיכה

הכחולה

ממלא את ראותיי ויוצא אל העולם

בוקר טוב

 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 22 בנובמבר 2025 בשעה 5:26

ההזדמנויות שנקראות בדרכי 

כשאני פתוח לעולם

לעיתים מפתיעות אותי 

 

 

תוהה לעצמי אם אראה פה גוף מוכר מתמונה בבלוג

כי  הרי ידוע שכל הסוטים והסוטות מגיעים לים 

כדי לפרוק תסכולים עם חבר ותיק. 

או בכל זאת לשמור על פס השיזוף 

 

עלק חורף 😄 

אלוהים בכל זאת לטובתי עם השלט של הטמפרטורה...

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 20 בנובמבר 2025 בשעה 23:54

החלומות לא מפסיקים לבוא

מצד אחד אני ישן יותר טוב

אולי זה השמיכה

אולי זה הזמן

אולי זה סתם העובדה

שאני חולק את הרגע עם נפש מבינה

 

 אני חולם שוב

זה צעד חשוב

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 19 בנובמבר 2025 בשעה 1:20

האם אני רע כי אני נהנה להכאיב לך

 

האם כשאני לש את בשר ירכייך בידיי

עולה בי הצורך למעוך אותך ואותי

 

האם כשאני מלטף פיטמה אני סקרן לכל התחושות שאני יכול להעביר דרכה

 

האם שהפנים היפות שלך בין ידיי עולה בי הצורך להעיף לך סטירה

לא חזקה כזו אבל מורגשת

לא משפילה, מרימה

 

הרצון שלי לראות אותך מיישרת מבט אלי כשאני מכאיב לך, תמיד קיים

אני רוצה לראות בעיניים שלך את הצורך

את הנתינה

את הכמיהה

לעוד רגש

לעוד תחושה

לעוד מאהבה שלי

בצורה הכי ישירה

 

כשאני חודר לחלל הפה

או

מרחיב את קירות הכוס

או

פולש אל החור ההדוק

האם שם באמת , אני ואת בלבד.

או

שאולי קיימת שם עוד ישות, מקבילה אלי

 

כשאני נכנס ורטוב לי באיבר

אני תוהה כמה עוד תוכלי להרגיש אותי

האם עלי להעביר אותו על קירות הכוס , או לעבור שן שן וגם להחליק על הלשון

ומה עם הגרון, גם שם אני רוצה להיות

להרגיש

להרחיב

להקשות

שאת מתקשה ונחנקת ממני

אצבעות, זין , דילדו או גאג

אני מרגיש שאת מתאמצת להיות עבורי

 

מה הוא בעצם ספאנק

מגע מלא בין יד לגוף

סוג של חיבוק

בין צורך לצריכה

בין ביקוש להיצע

 

היד שלי פוגשת בעור רך

עור עדין

עור שזוף או עור לבן

קנבס לאצבעותיי

 

כשאני נושק לשפתייך 

או 

שהשיניים שלי נסגרות על חלק גדול מהעור

האם עולה בי הצורך להכאיב

לסגור לאט לאט את הלסת

להרגיש אותך נדרכת

להחליט עם הלשון תלטף ונתנחם

או

שאתחיל לסגור חזק בשביל לדעת , עבורי, מה זה יותר מדי

שאוכל לדעת שיש לי את היכולת לקחת אותך לקצה ולא מעבר

לטשטש את גבולות הנורמליות ולהיכנס לאיזור משוגע ומטורלל

בו כאב ממלא את ההוויה יותר ממילות אהבה

 

התחושה שלי היא צורך לסמן את הנוכחות שלי בך,

לא רק בתוך הלב

לא רק בתוך המחשבות.

באופן ממשי, ברור אשר לא משתמע לשני פנים

סימן מוצהר שאהבה שלי נגעה בך וגם נשארה

גם אחרי שאת מסופקת

גם אחרי שאת חוזרת לביתך

 

את צריכה להרגיש אותי גם כשאני רחוק

זה שאת צריכה להתאמץ ולהתלבש בהתאם ביום חם או קר

כדי שהסימן ישאר רק ביננו ולא יהפוך לשיחת היום במשרד

כשאת הולכת לשירותים ופתאום הלילה שבילינו ביחד

מצוייר לך על הירך

זה לא טעות וזה לא אובדן שליטה

זו האהבה שלי, מהדהדת בתוכך

 

 האהבה שבי לתת ענקית ומקיפה

היא תובענית והיא תיקח ממך המון 

 

מה תקבלי חזרה ממני?

מלבד הידיעה שאני איתך בכל רגע

גוף ונפש

חושב ומדמיין  את שלב הבא שאראה בך קנבס

חיבוק

דאגה אמיתית, לא כי את צעצוע. כי את מסומנת בי.

הנוזלים שלי. רוק , זרע  , שתן, זיעה

הם עוד דרך לסמן את הרכוש שלי. הרכוש הכי לא חומרי בעולם

אישה קודם

אחר כך כל השאר

 

זה שאני אוהב להכאיב לך

לא אומר שאני בא להרוס, לשבור או לבנות מחדש

אני רק מראה לך את הדרך שלי לאהוב ולהרגיש

את הדרך הפשוטה לתוך הלב שלי

לרגש טהור

אורי

 

לפני כחצי שנה. יום שני, 17 בנובמבר 2025 בשעה 23:28

הבעיה בזיכרון צילומי

כשבלילה 

הזיכרונות עולים בקצב 

אקראי

לפני כחצי שנה. יום שני, 17 בנובמבר 2025 בשעה 16:05

אני מאמין גדול בסיפורי אהבה רומנטיים

ברגעים מיוחדים שמראים בתחילת הסרט ורק בסופו הם מתחברים

שאת אהבת חיי פגשתי בילדות ושנאה ואיבה גדולה הייתה אחד את השנייה

ופתאום אחרי מספר שנים הכל מתחבר

 

אני לא ממש יכול לסבול קומדיות רומנטיות מטופשות. כי הוליווד עושה את זה מתוק מדי וזה מעלה קבס בפה

המוח מסרב להאמין שככה זה עובד במציאות

וכן, אני לא מצפה שאהבת חיי תיהיה בלונדינית דקיקה עם עור פנים מושלם

 

תבואי אלי לא שלמה, לא מושלמת

סובלת

סובלת מתלאות העולם הזה

לא עם נפש אופטימית

אלא עם רגש מתפרץ

על מה שאבד לך

עם רעב לחופש אמיתי

שמתרחש שהרגש חסר מעצורים

 

רוצה להראות לה טוב

גם בתוך הכאב שאגרום

רוצה לזקק לה את החושים

להדליק בה את כל אורות הזיקוקים

זיקוק של תחושה

התפוצצות של הרגשה.

 

שתלמד להעריך את הטוב

שגברים לא העריכו אותה

ונשים תמיד יקנאו בה והיא תקנא בהן

על כל הדברים הלא נכונים

 

היא צריכה להנות מהטבע בדרכה

לחשוב מחשבות מוזרות בראש

להיות נפש חזקה

שכולם רואים אותה

אבל היא רואה את עצמה כשונה

שמתייחסים אליה כמובן מאליו

אבל עמוק בפנים

היא חור מלוכלכך

לא רק בקטע שהיא נוזלת מכל החורים

אלא שהיא חושבת עצמה כנורמלית בעולם של מוזרים 

 

היא צריכה להיות בעלת עזות מצח

ויכולת לנהל שיח שנון

לא לפחד להביט בעיניים

 גם להוריד מבט שקשה 

ועדיין.. להביט בה מציצה מלמטה בהתרסה

רגע לפני שאני מוריד אותה לרצפה

מניח עליה רגל להבהיר לה שאנחנו לא שווים

שפה , זה המקום שלה לשחרר ולחוות

לא לחשוב

רק לספוג 

 

אני מתפוגג מעצמי

כשאני חושב על המבט הנעלב

של רגע אחרי סטירה מצלצלת

מתלבשת היטב

את דמעות  העלבון

של הרצון להיות אישה מולי 

חזקה, איתנה , מרדנית

לראות את הפנים מתרככות שהיא מבינה

שהיא פה לרצות

לספוג

להיעלם בתוך הזרמים והנחלים 

שהאבולוציה העניקה בה את היכולת להכיל ולהתענג מכל נוזל

 

עדיין, את הסטירה הבאה והבאה אחרי היא מקבלת בכתפיים זקופות

גב ישר

בדיוק כמו שהסברתי לה

כשהחיים מכים בך

את לא אומרת "אה סליחה לא הייתי מוכנה"

את מתיישרת ומקבלת את זה

מבט קדימה, לא לעצום מולי עיניים מפחד

את העולם שאת רוצה את צריכה לראות בעיניים

לא למסגר אותו במסגרת יפה ולשים פילטרים

חדורת מטרת תבואי!

אני כבר אכניס בך את הדברים ששכחת שחשובים

 

 

לפני כחצי שנה. יום שני, 17 בנובמבר 2025 בשעה 11:22

כמה כאב יש בי
משתיקות במקום מילים
רוצה אני,
קול צחוק או קול בכי
קול של מילים מתקשות שנאבקו בגרון סגור
לעולם לא "תשתקי" יצא מחלל פי מאז ועד יום מותי

לפני כחצי שנה. יום שבת, 15 בנובמבר 2025 בשעה 3:54

בין רגעי הגשם 

בטבע יש יופי נדיר