לפני 7 שנים. 24 ביוני 2017 בשעה 7:38
כולנו
מכורים של מגע
כאב הוא המגע החד ביותר
שמזריק לנו במהירות את התחושות שאנו מכורים אליהם.
לעיתים
חיבוק
חזק יותר מכל כאב
והרצון שלנו לסיים אותו לפני הסיפוק
הוא הסאדו
והמאזו
שלנו
העולם כבר לא פשוט
"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "
מבקרים יקרים, הינכם מתבקשים: פחות לייקים, יותר תגובות!
תודה,
ההנהלה והעובדים.
לפני 7 שנים. 22 ביוני 2017 בשעה 5:55
אני מסתכל עלייך
ואנני רואה יותר את האישה שהיית
רואה צל ואנונימיות
רואה פחד
פעם היית אהובה שלי
שנים רבות שלי ורק שלי
צעצוע ובת זוג.
תלמידה של החיים
יצאת לדרך חדשה
ואת אבודה,
בקלות יכולתי לאסוף אותך
להחזיר לך את הביטחון ואת שמחת החיים
אבל באיזה מחיר אישי?
לעשות לעצמי לא טוב על מנת שלך יהיה טוב.
להעלים את שמחת החיים שלי ולהאבק באופל שלך.
בחוסר היגיון שלך לטרוף את החיים.
יפה אחת.
לא.
דרכנו נפרדו .
לדרכים שונות
טובות
כל אחד ואחת ימצא את האושר שלו מחדש.
להתראות אהובה,
שלום אקסית.
תם ונשלם.
לפני 7 שנים. 19 ביוני 2017 בשעה 19:32
יש ימים בלתי נגמרים של מחשבות
על ספה אדומה וסלסולי עשן באוויר
נוגע בהרבה
לא מעמיק
מרפרף על הגבולות
מי אני?
לפני 7 שנים. 15 ביוני 2017 בשעה 6:07
לפני שבוע חתכתי את עצמי .
עכשיו כל שנשאר הוא גלד.
אפילו לא תיהיה צלקת.
כמה רציתי לפצוע את הקליפה שלך
ואולי לגלות את הלב ששם.
אבל,
ממך אפילו צלקת לא תישאר,
בחיתוך שיטוטי.
לפני 7 שנים. 11 ביוני 2017 בשעה 19:53
אולי אכלא אותך בבית.
רק כדי שאשוב תקבלי אותי כמו כלבה טובה.
אולי אשמור אותך לעצמי
ככה שלא אצטרך לחשוב איך אחרים מענגים אותך.
אסדר לך פינה קטנה , עם כרית ושמיכה. כרית עם רקמה מפגרת שאף אחד לא רצה
ושמיכה שלא מכסה דבר , כי אני אוהב לראות את הכוס שלך מציץ עלי בכל מיני תנוחות.
כן, אם אני כולא אותך. את לא ממש יכולה להתלבש
כי גם ככה יפה לך יותר בעור חשוף.
שתיהיה שובבה אצליף בך
ותוכלי לצנן את החום על הריצפה הקרירה
אם תקבלי את פניי יפה אתן לך להתחכך בי שאשב לארוחת הערב
ואולי גם תקבלי חתיכה. רק כי את כלבה טובה.
שאשאל אם התגעגעת, תתהפכי על הבטן ותכשכשי בזנב.
לפני 7 שנים. 10 ביוני 2017 בשעה 9:29
לכל מי שחושב
שככה זה מתחלפים
טועה ובענק!!!!!!
נ.ב. פוסט ציני
לפני 7 שנים. 9 ביוני 2017 בשעה 17:59
אתמול יצא לי לשבת על ספסל בתל אביב
לראות מלא אנשים
מאות, חולפים עלי בחצי שעה.
כל כך הרבה סוגים של אנשים.
בכל זאת שדרות רוטשילד...
זה היה מטמטם!
מצד אחד כל כך הרבה מגוון
מצד שני כל כך הרבה מבחר
איך לעזעזל אפשר לבחור?
למה לבחור?
אהבה?
אולי אם מישהי אחרת יהיה לי יותר טוב?
אולי השנייה תיהיה מושלמת יותר מהראשונה?
יפה יותר?
נשית יותר?
אולי אני מפספס משהו?
החיים קצרים מדי לחרטות!
מצד שני.
אני לא אוהב את תל אביב.
יותר מדי מקומות לאכול בהם, ולא תבחר מה, בסוף נשאר רעב.
אין חנייה.
הכל עולה יותר מדי כסף ובלי סיבה.
צפוף!
אפילו בפאקינג ים.
החול חם מדי כל הזמן, מטקות ,פריזבי ומלא חרא של כלבים ואנשים.
וחוצפה ישראלית.
עכבר הכפר אני.
לפני 7 שנים. 8 ביוני 2017 בשעה 21:53
כל כך יפה לי בגוף עכשיו
עמוק
מעבר לשכבות העור
תקשורת ללא מילים
הבנה של צרכים.
שיכחה של זמנים.
לשקוע בעיניים חמות
ולפחד
ולא להפסיק לחייך
לפני 7 שנים. 8 ביוני 2017 בשעה 4:48
את,
מתגנבת לי למחשבות כל רגע שיש לי
תמימה וקשה להבנה
שמגלה טפח וממהרת לכסות אותו לפני שאפענח
רבה עם עצמך
שלמות שמתגבשת ונעלמת
תמונות קטנות
מופיעות ומתחלפות
מציתות את הדמיון
מקשיחות איברים
מעודדות מחשבות
רוצה ללוש אותך בידי
לפרק ולהרכיב חלק חלק
להבין איך את עובדת
לשמן את המקומות שחורקים
להסיר מכשולים
לשחרר את המוח
להצית את הנשמה
להחזיר את שמחת החיים
ולהגן עלייך מכל העולם
ובעיקר מעצמך
לפני 7 שנים. 4 ביוני 2017 בשעה 18:36
איזה כיף של מסיבה.
ממש עושה חשק לחוות את הדאנגן מחדש..
מוזה, הליין שלך שווה הרבה יותר מ10 שקלים!
לאנשים המיוחדים שעשו לי ערב מיוחד.
תודה.
כן ירבו!