העולם כבר לא פשוט

למרות הסלידה שלי מבלוגים של שירי יו טיוב.

השיר הזה מתאר אותי בצורה הטובה ביותר. בבדסמ ובחיים בכלל.

נוצר על ידי שניים מהגדולים שיש במוזיקה הישראלית , בעיניי.

השבוע היה שיח על תוכנית מסוימת שהביאה את נושא ההטרדה המינית לרמת יצירה מטורף.

התוכנית היא GIRLS . ודובר על מין אוראלי.

נושא ההטרדה המינית תמיד קיים בחברה שלנו. שהגבולות מטשטשים בעולמנו פה 

אני מוצא שהשיח הזה בעייתי ביותר.

נאמר שם, שאין מציצה שהיא לא הטרדה מינית.

מציצה.

שנעשת כהלכה מביאה לשיאים אישיים ורגישים.

מבט

פעולה הכניסה והיציאה

הקונפליקט בין הרצון להכניס את הכל לבין הרצון לנשום

החיבור המיידי לתחושות

שלך ושלך.

יש שרואים בפעולה משהו משפיל.

הרצון לענג ולהתענג הוא משפיל?

כן יש משהו  בלתפוס לך את הראש ולזיין לך את הפה.

יש משהו לא נכון בלהתאפק ולא לעשות את זה.

כן, הפעולה תגרום לאי נוחות בחלל הפה שלך. ובהנאה גדולה שלי.

כן את תראי פחות מושכת שאת מרוחה בריר ורוק.

אבל לא בעיניי, ואני זה שמסתכל. על כל תו בפנייך, על כל בליעה של רוק בגרונך.

המבט של הנתינה בעינייך. ההתרסה על הפעולות שאני מביא אותך לעשות.

מענג.

לדעת שיש לי שליטה מוחלטת על הגוף שלך, שאני בין רגלייך. 

יניקה עד כאב, עונג מהול בתחינה.

ללקק אותך עד שכואבת לי הלסת. 

לדעת שכל נים במוח שלך עסוק רק במה שאני עושה.

להרגיש את התנועות של האגן, את התקשורת ללא מילים.

למנוע דברים

להעניק דברים.

לקחת דברים ולקבל דברים כמו שהם.

לשאוב את כל האנרגיה שבך בשניה אחת.

ולפוצץ אותך למיליון חתיכות קטנות.

נ.ב. נכתב משני צידי המתרס ונכתב במטרה שיקרא בלשון זכר ונקבה כאחד

לפתוח חשבון חשמל ולגלות זיכוי

הי! אנחנו יודעים להודות בטעות... יש תקווה. (חברת החשמל)

לבלות יום שלם בלחבר את המקשים של המקלדת חזרה למקום.

גם למדתי המון וגם תרפייה מהולה בעצבים על החתול המעצבן שיצר את המשוואה בכלל.

אז הנ' קצת עקום, אף אחד לא מושלם

סצינת פתיחה:

מה תשתי? 

שוקו!

רעבה?

לא.

איך השוקו? 

מזעזע!!!! זה לא שוקו. (אבל את תשתי אותו עד הסוף, מכורה)

סצינה 1:

היא: אולי בכל זאת אוכל משהו. אתה מצטרף?

הוא:כן. תלוי מה תבחרי.

היא:מממ.. זו הבעיה שלי. לבחור.

הוא:יש לזה פתרון. לוקח את התפריט, עובר עליו בעיניים ובוחר דף. בבקשה, תבחרי רק מפה.

היא:מביטה בי במבט ארוך ואז בתפריט

אממ.. אני לא יודעת ... או! זה נשמע לי מצויין. אבל רגע, מה עוד יש פה...

הוא: מקפל את התפריט לחצי. עכשיו תבחרי שוב.

היא: לא יודעת מה לבחור.

הוא:תבחרי את המנה שהתלהבת ממנה הכי הרבה (וגם נשמעת לי טוב)

היא: מזמינה. אולי הם לא יעשו אותה טוב, אולי אשנה.

הוא: לא.

סצינה של אימה:

"אם תגיעי במזלג , יקרה משהו."

מביטה בי

מביטה במזלג.

"אם תגיעי במזלג זה יכאב."

מניח יד על ירך.

מושיטה יד.

סצינת שינוי באווירה:

"האכילו אותך פעם?"

מבט משתומם.

"פה גדול."

"מי אמר שאת יכולה לסגור אותו."

"או לבלוע."

יש לך הרבה מה ללמוד...

בשביל אחת שלא אוהבת להיות במרכז

איך זה שהתיישבנו באמצע הפאב?

המשך יבוא..

אין על מקלחת חמה לשטוף את הגוף מסשן היום יום.

מקלחת רותחת זו הגדרה מדוייקת.

כי רק ככה אפשר להסיר את הכתמים של החיים.

את העצבות של הבוקר לצאת מהמיטה החמה

את הכעס והמתח של ימים מסויימים בעבודה.

את אכזבה שאין שום דבר טוב לראות בטלויזיה

והעיתונים וחדשות מפוצצים ברעות חולות.

כל זה משתנה..

שאדים של מים רותחים פוגעים בגופי.

אי אפשר להישאר אדיש שעונג הזה. בכל הגוף.

שאתה 70% מים זה טבעי שתגיב למים הכי טוב.

כמו שמגע עור לעור מרגיע יותר מכל איבר אחר.

זה שלקחנו את זה לקיצון ועור נוגע בעור מסוג אחר ויוצר את הצליל המתוק..

רק בגלל שאנחנו מבינים, פה בבדסמ, יותר מאחרים . יש את החדווה בדברים הקטנים.

הן הדבר הכי מתחרבש שיש.

להקריב שעות שינה בשביל רבע סשן טלפוני.

לפעמים אני מפתיע את עצמי.

היה שווה את זה?

רק גלי הנוסטלגיה שווים יומיים בשיחה.

אני לפעמים כזה מזוכיסט...

אוכל ארוחת ערב ונכנס לכלוב. בחוץ סערה ומגעיל ואפילו להוציא את הראש מהחלון אי אפשר.

נכנס לצאט.

שלום, מה שלומך?

כינוי לא מוכר ופרופיל מצונזר.

אילו הייתי שופט אותה לפי זה לעולם לא הייתי מוצא את עצמי בחברתה. 

הייתי נשאר מדוכא ולא היה לי על מה לחשוב עד יום שלישי לפחות.

איזה מזל שאני לא כמו כולם (אופס, יצאתי מתנשא..לא בטעות)

לאחר דין ודברים רפואיים. יאללה בואי נדבר בשיחה אמיתית.

אהבתי את הקול בצד השני.היא נשמעה במצוקה אמיתית(לא באמת) 

כזה קסם לא היה לי הרבה זמן. כאילו הלחם טחינה הפעיל כישוף כי לא שמתי מלח בו. 

ודבר הוביל אל דבר. מקלחת , גילוח.. שיט אין לי בושם.. איזה עלוב. 

על כביש 2 בדרך אל עין הסערה.

(סצינת המבט הראשון כאילו לקוחה מסרט)

רוח מטורפת! מקום חשוך ולא מעורר סימפטיה

 אור חזק ומסנוור!

והיא צללית

(האור מאחוריה)

שולח ידיים לחיבוק (סוכם מראש)

ריח ראשון.. מה אני מריח זה..?

קווי מתאר בידיים..

רק אחרי שנכנסים לבית/דירה/טירה שעוד רגע תיפול.

אני קולט את השיער הארוך

את המבט החמקני

את החיוך..

ש-לום.. 

השותף נכנס.

הלכה האופציה להיות רעשני ולשמוע אותה מיבבת מהנאה מהולה מכאב. 

תה? קפה ? לעשן בחוץ ואולי גם לקבל היפורתרמיה תוך כדי?

"יאללה זורם.."

"רוצה יין?" 

"כן"

חבל, שתיתי את הכל שהיית בדרך.

אבל יש סאקה!

מה סאקה? מכל המקומות בעולם דווקא סאקה יוקרתי? אולי תנור? כיסא? כרית ?

לא יודע איך מהמבוגר האחראי שמוזג הגענו לחדר שלך.

כבר ברגע הראשון מסדר את הדברים בראש. זה לפה זה לשם .

"הי לא חשבתי שאפשר להיות בנוח על המיטה שלי!"

צעצוע כזה מבולבל כבר הרבה זמן לא הרכבתי.

מתענג על פעמים ראשונות. תחושות ראשונות. פטמות ראשונות, ישבן ראשונות, לחיצות ראשונות

"יש לי חבל. הוא לא עושה רעש ואני מתה שתכאיב לי"

(היא לא באמת אמרה את זה אבל זה מה שאני שמעתי)

"חבל באמת? , אולי אני אפנק את הישבן שלך בנחת ידי.. איזה מן דבר כזה מכות בטוסיק שקטות?! יש תורה שלמה בעניין ושקט לא כתוב שם"

ספאנק חלש, לא הרגישה. ספאנק חזק, אני נהנתי.

היא.. ששש.. זה יותר מדי רעש.

(פחדנית! )

מנסה שוב , אולי עם יד סגורה,. יד פתוחה, גב היד.. קולות מחאה שלה " נסה את החבל"

למה אין רעמים שצריך...

מתחיל טיפה להנות , שומע פכפוך של נוזלים...

"את נהנת" רוצה משהו תבקשי . לא למלמל לתוך הכרית. צריך לשמוע אותך אומרת את זה"

ההמשך לא יבוא.

הוא ימשיך בראש שלי.

עכשיו תורכם לשפוט ולפרגן.

לפעמים חוויות בנאליות בחיים הופכות לשונות שעוצמים את העיניים.

לחוות את העולם דרך החושים האחרים זה נהדר.

לשפוט לפי ריח הבושם.

לתת לשמש לחמם את הפנים. 

לתת לאנשים להיתקל בך ולתהות איך הם באספקטים אחרים של החיים.

ממליץ מדי פעם.