העולם כבר לא פשוט

'אין לכם מפיות'

אומר כל מאחוריי שמתחת לענני העייפות נשמע לי ממש מוכר. שאסתובב לראות או שמה אני מדמיין.

'אין פה שום מפיות' 

הקול חוזר ואני כבר משוכנע.

איך הסב את תשומת הלב שלו חשבתי.

'אז אל תשתמש במפיות !!'

הסתובבו כולם.

מפגש קטן שמחמם את הלב לבאות.

מוקדש למאסטר הגדול מכולם.ולבת זוגתו המקסימה .

היום אמרתי משהו למישהי

שלא אמרתי אף פעם בכל רם.

יש דברים בחיים שצריך לוותר עליהם על מנת לדאוג לאחרים שחשובים לך.

תמיד חשבתי שעבודה היא משהו שצריך להינות ממנו. אבל לפעמים על מנת לפרנס בכבוד

על מנת שיהיה ביטחון .

צריך לוותר.

צריך לצאת מאיזור הנוחות ולעשות גם דברים שאתה פחות אוהב.

אני לפני שינוי גדול בחיים שלי.

שינוי שהוא חלק מתהליך , כי אני תמיד מתכנן דברים . (גם אם הביצוע לא תמיד חלק, תמיד יש תוכנית)

עד עכשיו הלכתי ישר לתוך השינוי. אבל עכשיו, רגע לפני השינוי אני מרגיש את ההיסוס לפני.

זה היסוס שונה מהרגיל. כי זת הפחד שמזדחל לאורך הגב למרות שהפנים והחזה לא נותנים לו להשפיע. הוא מכניס אותי להירורים עמוקים על החיים.

על החיים שלי כאדם. על החיים שלי כחלק מזוגיות וכמה אני מוכן להקריב עבורה. 

אני בן 33 , עוד מעט.

ועכשיו זה הזמן להחליט. החלטות גדולות ושמנות שאי אפשר להחרט עליהם בקלות כל כך.

אני מוכן, לפחות ככה אני חושב, לקבל אותן.

אבל תמיד יהיה את הפחד שמזדחל...

פעם ראשונה שאני מרגיש כל כך טוב אחרי ארוחה עם 12 מנות ואני מפוצץ.

תמו הטעימות.

שאתה מבין שאתה תקוע בשגרה

וכל החברים שלך גם.

ואין מה לעשות.

אילו החיים.

קצת מבאס שאין מסיבות טובות ללכת אליהן.

פעם היה כיף, אם בנו לימיט או בדיווה.

עכשיו התמסחרנו ואין יותר כיף. חוץ מנקודות אור שמארגנים החברים המופלאים פעם או פעמיים בשנה.. פשוט נעלם הכיף של להתאגד חבורה של סוטים בחלל סגור ולתת לרוח ההצלפות לעשות את שלהן.

אני שונא לעבור דירה.

איחס

מעצבן

דיי

גועל

ריבים אין סופיים

פחחיס!

אבל יש לנו חתולה אלופה!

אחח, כמה חיכיתי לחופשה הזו.

סופש רק אני היא והירוק הלא נגמר הזה.

ובעיקר שקט...

שקט מהעבודה והחברים מהמשפחה ובכלל, כי צריך.

היה תענוג, הכל באיזי ובלי לחץ. תוכניות שלא כללו שום דבר רציני ופשוט להיות קלילים וזורמים לשם שינוי...

חבל שלא יורד גשם כל הזמן במדינה הזו, כל האנשים נשארים בבית ואף אחד לא יוצא לנופש בצפון. אין פקקים ואין רעש של אנשים בכל מקום ואפשר למצוא תצפיות ומצפורים להפשיט אותה ולמלא את הפה שלה בדברים...

למרות שאני תופס את עצמי כאיש של שקט ומרגוע, אני יודע שאני לא אחזיק מעמד בלעבור לצפון.

זה יספיק לי לשבוע שבועיים אבל אז או שאני אשתגע או שממש לא אזוז לשום מקום.

איזה כיף זה לעשות לה סשן החלטות..

''זה יפה?'' - "מה את חושבת?"

"לצבוע את זה בצבע הזה?" - "אם את רוצה תצבעי, הבחירה היא שלך".

שיש לך נשלטת שיכורה זה הכי קל בעולם
"את מסתכלת קדימה וישר, ברור." - "ברור" ומבצעת.
"את לא הולכת להקיא עכשיו" , מבצעת.
" עכשיו אנחנו קמים והולכים" , מבצעת.
" את שותה מים ובולעת אותם" .. הפלא ופלא, מבצעת.

"כנסי למקלחת"
"תתפשטי"
"לכי לישון"

חוץ מזה שהיא הקיאה עלי, אני ממש אוהב אותה.

את האמת.. לא אהבתי מה שכתבת בבלוג.
ורגע אחרי שקראתי אותו היית עם התחת למעלה בלי יותר מדי בגדים וממושבי ליד המחשב היה אפשר להריח את החרמנות שלך
אז עזבתי את המשחק בשלבי המחצית והתפנתי לשחק קצת בצעצוע שלי, את!

אחרי כמה דקות של משחק השגתי את המטרה.
את שוכבת
מפוסקת מנטלית ופיזית ואפילו ממ.. מרוצה.