העולם כבר לא פשוט

אימא יקרה שלי

קמת בבוקר כמו תמיד 

לוודא שאני משתפר 

וכמה שעות אחרי השארת אותי

לבד בעולם הזה

איזו יציאה מפוארת דפקת 

אני אוהב אותך 

הבטחתי לעצמי שלא אלחם יותר בנשים שאני לא יכול להיות עצמי לידן.

עצם העובדה שחלמתי עלייך בלילה , אפילו לא היה מרגש אותך.

המצחיק הוא פשר החלום שלעולם לא תרצי לדעת אותו.

עבורי זה רז שתמיד יהיה לי עלייך .

בכל פעם שהכינוי שלך יעבור מול פניי 

אני מדלג כל פעם את כל המדרגות

וקם בקפיצה מהמיטה .. לא כמו הייסורים שאני חווה עכשיו

טוב, גם לקום עם חיוך ולא חשש  יעשה לי טוב

מנסה להיות אופטימי יום 4 של האנטיביוטיקה

הכאב לוקח הכל

את החשיבה הצלולה

את שמחת החיים

את הרצון לצאת מהמיטה 

הוא משתק 

הנפש צורחת לשחרור שלא יגיע

עד שאחד מאותם כדורים ,ישפיע. 

המצב שלי הוא אקוטי 

עד לרגע זה לא הבנתי מה זה כאב 

איך זה משפיע על הנפש

ויותר מכל להיות פגיע , סובל, כואב 

בלי מזור 

בלי יכולת לנשום 

אי אפשר באמת להסביר 

את הרצון להפסיק לנשום

שהכאב יעלם לדקה

לא משנה מה תבטיח לעולם 

למי תתפלל 

שאתה בתוך זה , זה מקיף, טוטאלי

ולא מרפה

אני רוצה אותך פתוחה לפניי

עירומה מכל המחסומים

טבעית בגופך על אף הפגמים

ישרת מבט אל עיניי

במבטך את אומרת לי את פחדייך

לומדת שניתן ונעים שיש אחד שרואה אותך

בדיוק כמו שאת

לא נרתע

לא בורח

נשאר

נוכח בחייך 

האפשרויות הן אין סופיות

שאת פותחת דלת לחלום

לפתוח את השבוע עם רגש אופטימי. 

למרות כל הצעדים לאחור שהסופש בחר לעשות לי

להתכנס למוד מתגונן בגלל שלרגע נתת לציניות להשתחרר

ענייני לב, זה תמיד עסק רגיש ונמאס לי כל הזמן להיזהר 

כמה אני אוהב להתחיל את הבוקר במחשבה

להביע אותה במשפט הכי יפה עבורי, בוקר טוב

צמד מילים שמביע תקווה

מביע מחשבה 

מביע רצון לטובת האחר

התחלה של יום שיכול לטמון 

בתוכו כלכך הרבה ועדיין שהשמש עוד לא חורכת את האדמה וקצת נעים 

אני שולח את הנוכחות שלי בהודעה אחת פשוטה , 

שעבורי היא כל המהות .

להיות נאמן לעצמי

להגיד פגעת בי 

להסתכל לך בעיניים ולהודות באמת

עשית עבודה יסודית

לא השארת בי תקווה

לקחת את נפשי ודחפת אותי על המוט ששיפד את הלב שלי

 לא אמרת סליחה 

לא אמרת מצטערת

סוף של אהבה 

התחלה של מה?

לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי

אם אחבר את כל הלבבות השבורים בכלוב 

סכום החלקים יגבר על השלם?

כולם יהיו עצובים בכאבם האישי

או שברי המזל, ידעו למצוא את האיזון בין כל אבק בעצב שסביב?

יש בי עצב עמוק

הצורך להיכנס מתחת לאדמה ופשוט להיעלם מחלחל בי.

יודע שזה לא יביא איתו שום פתרון

כל כך קשה להכיל את האכזבה שאני מרגיש עכשיו מהקלות שחיינו המשותפים הסתיימו 

לא משנה כמה היגיון יקרקר שזה לטובה. עבור שנינו.

לעיתים לעצב אין טיימינג נכון

סופי שבוע הם הכי קשים

לא משנה כמה אמלא אותם בעשייה 

תמיד זיכרון יתחמק לתוכי ויעשה קווצ כזה ללב

שאדמם רגש יום שלם אחרי.

אלא הם חייך אורי

אלא הם בחירותייך

לא תמיד הכל חיובי ואופטימי