העולם כבר לא פשוט

     8.8.24

כותרת : היידה לים

בירות, מים, פירות במבה בשקית של תפו ציפס.

קיצי עם ציפורניים.

סימן קטן, ירך שמאל.

גלים.

מים מלוחים,

צילייה וכסאות.

אחד אורי.

אחת שובבה ומסתבר דיי שתקנית. 

נשיקות,

חיבוקים,

מגעים אקראיים וגם כאלה שלא.

תרצה את להוסיף???

למה אני לא יכול להיות פשוט סופרמן ולעוף לקצוות הרחוקים של העולם

לשבת ולהתנתק.

היה יום הולדת

42 במספר

ללא אירועים חריגים.

לא יודע מה איתכם, מעט קוראיי, אבל אני לא חסיד של הודעות ח

מזל טוב.

למעשה דיי סולד מהם.

אבל השנה לאור אירועי המשנה בחיי אנשים,

והעובדה שחם..

הייתי פוליטקול קורקט 

עם תודה קצרה לסיום השיח.

את היום סגרנו עם בקבוק יין טוב, אוכל טוב ומאוורר צמוד במקום שאפשר ללכת ולחזור ולא להיות שק של נוזלים.

התגעגעתי אלייך, ככה מבושמת, משוחררת. צוחקים משטויות .

כאילו לא כל המהות שלנו התהפכה לפני 9 חודשים. 

זמנים טובים לפנינו,  גם אם מאחורינו זוועות.

קשה וחייב לפתח מעט אופטימיות. לא רק לחשוב מלחמות . 

מזל טוב , פשוט עם פינה של חיוך. 

מי שזקן כמוני אולי זוכר שאת הסרט 'שבט דב המערות' עם דריל האנה

באחת הסצינות, גבר ניגש אליה, עושה סימן מוזר עם היד שעד היום אני זוכר.

היא מיד כורעת על שש והוא מזיין אותה בדוגי.

גומר דיי מהר והיא לא ממש הרגישה אותו.

שבוע שעבר היה שבוע של פוטנציל,

שבוע של דרך חדשה

שבוע של חופש

שבוע ללכת עם היצר והמחשבה למקומות הכי סוטים.

ואיך לא, השבוע הזה חייב לאזן .

נכון, הדרמות הם לא שלי. אבל כואב לי. 

רוצה מגלשות מים לתוך הכיף.

למצוא שיח כזה

שכל הנושאים מתחברים

בזמן שלהם

למצוא נקודה כזו 

שבוהים לתוך אינסוף

לשבת ביום עבודה בים, בין הגלים ולתת לים לנקות אותך מכל הרעלים

להגיד מילים גסות בהקשרים הנכונים

להודות בחרמנות

להשוויץ בהשפרצות

להגיד אני מבולבל

אני רוצה הכל ולא כלום

להרגיש חיבה

להתענג על מחשבה

לצחוק מלוא הבטן

להיזכר בערגה 

להביט אל התקווה

להחמיא בקטנה

לנשום מלוא הריאה

לברוח ממדוזה כמו ילדה קטנה

התגעגעתי...

הציטוט הנכון הוא:

"הים לוקח ממך את כל מה שמרעיל אותך ומשאיר לך מחשבות נקיות".

לפגוש חברים ותיקים

לסשן על הספה המוכרת

לאכול טוב

לשתות גם, עם עוגה טובה בצד. 

טבע

עוד טבע

תודה על ההקשבה

כן ירבו

כבר שלושה חודשים שאני לא בסדר

שאנחנו לא בסדר

זה יותר משלושה חודשים אבל השנה הזו , האירועים שבה, כל החבטות הללו.

זה מזוכיזם ברמה הגבוה ביותר.

זה משפיע על כל תחומי החיים

כל תחומי הפנאי של החיים.

עד שזה לא נוגע בנו ברמה האישית,

להכיר מישהו שנרצח

להכיר מישהי שנפלה בקרב

להבין מה עשו לנו

לא רק החמאס

לא רק ערבים, יהודים,

זה להיות כלי משחק, קטן ואפרורי בסביבה שמקדשת את הכיסא

את הכוח, את התואר.

לא פלא שהכלוב משתנה, הוא משתנה כבר שנים

אנשים לא עסוקים בלהכיר אחת את השני.

אנשים עסוקים בלכבוש

בתואר

שהפך פה לקלישאה.

זונה,שפחה,עבד,נשלט

שולט, דום, מאסטר, מלכה, שולטת. 

בסוף כולם מתים.

כולנו גופות חסרות אויר ונשמה שזרוקים איפה שסיימנו את חיינו,

צד הכביש, צד השביל, אוהל או מיגונית.

מיטה בודדה במחלקה פנימית או חדר נטול רגש בדירה בעיר אפורה

הכלוב זה מדד למה שקורה במדינה.

מה, ונילים לא עסוקים בלזיין?

וניליות לא מחפשות זרע ונפטרות מה'בעל' אחרי. 

אנשים לא מתחתנים כי זה נהוג

בשביל כסף לדירה או עסק חדש

קפיטליסם, פשיזם, לבריליות, שמרנות , דתי, חילוני, מזרחי, אשכנזי. 

הכל נועד למחוק את הנפש שלכם

את הרגישות שהופכת אתכם מסתם קופים ליצורים יוצרים

אני מרגיש שאין כבר חלום

אין צפייה לעתיד מתוק

אין יותר עננים ורודים ומחשבות טובות

הכל קודר

החדשות שנכנסות לפה יש סיכוי גבוה שיפלו על אנשים מסוכנים.

החדשים שנכנסים לפה יש סיכוי גבוה שינוצלו או יפגעו. 

אני לא מחפש להציל את העולם

שיט , אני לא מחפש, אני מתערג על תקופה בה אנשים דיברו

באמת

לא היו עסוקים באימוגיים מפגרים שמדמים איזה שהוא חלק מהחיים.

יגידו לי, הרשת מסוכנת. צריך להיות זהירים.

נכון, החיים מסוכנים. 

בכל יום אפשר לגלות דברים רעים שקורים בעולם וגם עמוק בתוכנו.

פעם אנשים דיברו.

הביעו

אפילו הקשיבו.

פעם היה טוב

אבל, הימים הללו עברו.

פעם הייתה מילה כתובה

היו לה משמעות.

אנשים חקרו, את עצמם, את הסביבה, את הגבולות.

פעם היה יותר אופטימי

אבל הימים הללו עברו.

תמשיכו לצעוד בדרך האדישות.

אולי מישהו יעשה טובה וילחץ על הכפתור האדום ויגמור את הכל.

שנתחיל מחדש,

אולי שם.

יהיה טוב

אין בי ספק לרגע שננצח את החמאס וכל מה שיזרקו עלינו.

מה שמטריד זה מה יהיה אחרי. 

האם אירועי אוקטובר יאחדו את המדינה הזו בכיוון הנכון

או שאנחנו פשוט דוחים את הקץ?

כמה הייתי רוצה לחזור לעולם שלא קיים בו 7.10.2023 שכזה

"למה אתה אומר ככה?"

"כי זה מה שאני יודע"

"שאתה מדבר ככה, זה רק גורם לי לרצות יותר לעשות.

לעשות לך דווקא!".

שאני אומר שאת לא יכולה להכניס את כל הזין שלי לפה שלך בלי להיחנק. 

את ממש משתדלת ורגע לפני שאת מפסיקה לתפקד אני גם מרגיש את קצת הגרון וקצה הזין עושים אהבה. 

מי יודע, אולי אפשר ללמד אותך לוותר על שליטה בגוף שלך.

שאת מעצבת ומחזקת להנאתך וגם הנאתי. 

גאה כל כך בך,

מוצצת זין מתקשה שלי. 

הרטבה נעימה.