העולם כבר לא פשוט

אז הנה

אני מנצל את ימי החופשה שלי

יוצא לנפוש בארצנו ואפילו במקום עם קירות וגג

יושב ומחכה וזורק דברים למזוודה

תוהה באיזה צעצועים אשתמש

מלבד הצעצועית הראשית שלי

אוחח..

כמה אני הולך להתעלל בך.

4 ימים?

טיזינג שלא נגמר...

או אולי שרשרת מטלטלת של אורגזמות שיעיפו אותנו מהמלון..

בעיקר הרבה זמן יחד

להתפעל

להנות

ליצור

הרגע הזה 

שהירך שלך בוערת 

והאצבעות של היד שלי מזמזמות 

מהמפגש בין ירך פנימית לכף יד פרושה.

אני נושם את הכאב שלך פנימה ומגלה ,כמה מפתיע,  שאת רטובה ומיוחמת 

אישונייך מוגדלים 

את נושמת בכבדות 

לא באמת סוגרת רגליים 

לא באמת מבקשת שאפסיק .

כל כולך מבקשת עוד

גם שאני מסובב את כף היד ומתמקד בנקודה אחת.

כי יש לנו כמה ימים בנפרד ואני פשוט חייב להשאיר תזכורת 

כזו שתלך איתך כמה ימים 

תזכורת שתגרום לך להרטיב את המוח המטונף שאני כל כך אוהב..

למה להתכחש למה שידעתי מזמן.

שנתיים עברו מאז חרשתי את הליין של אלכסיי

שבעיניי היה הליין הכי טוב דאז, נקווה שגם היום.

יום חורפי כזה

את תתלבשי לטעמי

יפה אבל לא ממש מכוסה.

אני אוכל לנגן על חושייך כל הערב

להתענג על מצייך

הרטט שיעבור בעמוד השידרה

הזמזום הזה שלא נגמר

הנשיקות שלנו יספרו סיפור

האצבעות שלנו יעשו את הפרולוג

ואת העלילה.. לא אחשוב עליה מראש. 

שעתים וקצת..

אולי באמת אתרגש ..

גם שהדף לבן

המחשבות שלי רצות

אני לא יודע תמיד איפה אני נמצא, למה אני תמיד עם הרגלים על הקרקע ותמיד מקבל החלטות מהבטן.

שאני איתך זה לא באמת ככה

אני מקבל החלטות עבור שנינו, אני יודע שאני מקבל את ההחלטה הנכונה שאני מביט לתוך הנתינה שלך.

שאני מביט לתוך המבט הזה ומרגיש את האצבעות שלך מלטפות.

אני יודע שאני מקבל את ההחלטה הנכונה להכאיב לך שאני מרגיש את הרטט עובר בך

אני יודע שאת מעופפת שהגוף שלך מרפה ונשען

אני יודע שאת שלי ברגע שהידיים שלי נוגעות בך

הנשימה שלך שייכת לי

השדים, שמקננים בתוכך ואת מסרבת לשחרר אותם, שייכים לי.

אני לא מחפש לתקן

גם לא תמיד להכיל

אני מחפש להיות לך אבן נוחה, במסע שהתחיל בערב שישי מיוחד

ערב שלא היה צריך להתקיים ביקום של היגיון שמכיל אותנו.

ההיגיון הזה, שמפריד ביננו למשך השעות או הימים.

ההיגיון הזה שלא ללכת לעבודה 

או לטפל בילדים

או לישון

לעצום עיניים ולא להרגיש אותך לידי. 

יום אחד אולי נגלה למה כל כך חם ביננו בלילה

בכל זאת אנחנו לא נפרדים

אפילו לא לרגע

עוצרים את הפיפי והנשימות

רק כדאי להיות קרובים. 

צמודים

מיוזעים.

גם שאני מרים את השמיכה , עדיין יש חלק שנוגע, דביק ונעים.. רותח.

אני יכול שלא לדבר איתך יום שלם. 

אם כי בהודעה אחת את יכולה להניע יבשות ואותי בתוכם לתוך מה שרצית

שיר

מדבקה

או כמה מילים 

אני יכול להגיד שאני איתך כי אף פעם לא תיהיה לי אישה יפה כמוך לצידי, לרגליי ולאיפה שאחליט שמקומך שם. 

אני יכול להגיד שאני איתך כי את פשוט כאן

אני יכול להגיד שאני איתך כי רציתי

כבשתי אותך, כמו הנדיאטרל שכל גבר צריך להיות אי פעם

נלחמתי בכל החומות וההגנות שלך

ושיכנעתי אותך לצלול לתוך מים שחורים שכל שכתוב עליהם זה פשוט אורי ותו לא. 

כי מאחורי הכינוי שנתנו אחד לעצמו. מה בעצם מסתתר?

פשטות.

מקוריות.

או הבטחה להיות טובים יותר.

שאנחנו נכנסים לכלוב , האם אנחנו מורידים או מעלים מסכה

רק שהבטתי לתוך עינייך , שהדמעות נקוו בקצוות ועל החולצה שלי

הבנתי, שזה יקח קצת זמן

אבל הלבבות שלנו מסמנים לנו משהו.

והרגש הזה

האנרגיות,

העוצמות,

מותר וכדאי שלא להתעלם.

מחבב אותך מאד

קעקוע קסום שלי.

אני שוקל רק לקנות ספה

בשביל לצפות בך מעריצה אותו מלמטה..

שוכבת על שטיח נעים.. 

בלבוש חוה

בעיניים שלך שמלאות בתשוקה

בלשון שלך שמלקקת את הכיפה

שאצבעותי רגליי מענגות את הדגדגן

ואת מוצאת עצמך

מענגת אותך

על רגלי שוב.

לפעמים את עושה משהו קטן 

שרק מקרב אותנו יותר..

מדהימה שאת

וכולך שייכת לי.

איזה כיף זה להיות מושא הגעגוע של מישהי אחרת.

ללא תנאי

כחלק מהשיגרה שנכפת על רובנו. 

את, שמילותייך מלטפות אותי כשם שהיית רוצה שאלטף אותך בקולי, באצבעותיי, באיבריי הפנימיים.

את, שרטיבות פתחייך מעשירה את עולמי ויזואלית, מוזיקלית ובתוך דמיון ראשי.

את , שגורמת לי לחיייך סתם. גם שאני עייף, גם שאני עמוס, גם שאני טרוד, גם שאני סתם נוהג במהלך חיי.

לקרוא את מילותייך אני אוהב

שטוב , קשה לנו לבטא במילים את תחושותינו. 

לא כי הן כל כך מורכבות

אלא שפשוט, קל לתאר אותן ואם זאת המילים אינם מספיקות כדאי להעביר את התחושות.

רבים ניסו, אני לא חושב שיש אחד שמעביר את המילה אושר בצורה הנכונה, עבורי. גם לא אלוהים.. אבל הוא לא ממש מדבר אלי. 

למרות צירופי המקרים הפסיכים של השבועות האחרונים. 

חיו את חייכם בלי להביט לאחור. יש כל כך הרבה לראות מלפנים.

באמת יום ראשון היום?

למה לא שלישי, או חמישי. למה אני צריך לעבור את השבוע הזה . למה לא פשוט לא לדלג לסוף.

ועכשיו, רגע לפני סופו של יום

שהכל מטפף בחוץ ורטוב ורעמים וברקים בחלל

היא כותבת לי

מתגעגעת

רוצה להיות עליך

להתכרבל בתוכך

לילה טוב וחלומות רטובים

אורי שלי.

עברו להם 4 שבועות.

מי היה מאמין

ולקנח את הקינוח.. לא התראנו כבר שישה ימים

שאני עוצם את עיניי. את עומדת מולי. 

חיוך מבויש

סקסית להחריד

עכשיו שאני כבר עמוק עמוק בפנים

אני יודע איזה טעם יש לחומרים הטובים

הדברים הפשוטים עדיין מרגשים אותי

ריח שיער

יניקה של צוואר

גניחות קטנות

ותחושה של ירך חמה

אני אוהב את הפרטים הקטנים שמייחדים כל חוויה

אני אוהב-שונא להתגעגע לעיקצוצים של מגע עם מגע.

ארבעה שבועות של ביחד

ועדיין לא נגענו בבסיס של הבסיס

לבלות את הלילה יחד

היה חלום שלי עוד מהתחלה.

שגיליתי את החיוך שכבש אותי

בין טיפות של כאב ישן.

יודע שאת קוראת

ועולות בך תחושות

שנמנענו מהם זמן מה

כי הכאב של החוסר שמלווה אותן הוא לא הכאב אותו אנחנו מבקשים יחד.

נרגש , קעקוע שלי, לבלות ערב יחדיו

להלביש ולהפשיט אותך כל פעם מחדש.